מחר, אם לא תהיינה הפתעות של הרגע האחרון, יתחיל הדיון הממשלתי על הצעת תקציב המדינה לשנה הבאה. הוא מתחיל באיחור רב – היה צריך להיערך בספטמבר כדי להספיק להעביר בכנסת את חקיקת התקציב עד תחילת 2026 – ורכיבים מרכזיים בו עדיין לוטים בערפל. הן ערפל פוליטי והן כלכלי-צבאי: אין הסכמה על כספים קואליציוניים, אין הסכמה על גובה תקציב הביטחון (האם יהיה 140 מיליארד שקל כדרישת הצבא או 110 מיליארד לכל היותר כהצעת האוצר), אין הסכמה על גובה מירבי של הגירעון המתוכנן ואין הסכמה על האופן שבו יושג הגירעון, כלומר אילו מיסים ואילו גזרות יכללו בתקציב.
ובכל זאת, לקראת הדיון, גם ראש הממשלה, גם נגיד בנק ישראל וגם שר האוצר לא יכלו לאחל לעצמם מתנה יותר משמחת מזו שקיבלו אתמול מהכלכלנים של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי OECD שישראל חברה בו מ-2011. במסגרת הסקירה הכלכלית הגלובלית החצי-שנתית פרסם הארגון תחזית מה-זה-חיובית על המשק הישראלי בשנה הבאה וב-2027; מעל ומעבר לחלומות הוורודים של משרד האוצר, בנק ישראל והחזאים הפרטיים.
מחברי הסקירה מודים ש-2025 הפתיעה אותם לטובה וכי "כושר הספיגה והעמידות של המשק העולמי בזעזועים" הותירו אותם פעורי פה. ההסברים שהם מעלים להפתעה לטובה: השקעות הענק בתעשיית הבינה המלאכותית, התרחבות התעשיות הצבאיות, הוזלת אנרגיה גלובלית והסכמי הסחר שחתמה שורה של מדינות עם ארה"ב ושהחלישו את ההשפעות השליליות של מכסי טראמפ על הסחר העולמי.
ישראל, מדגיש OECD בפרק שמוקדש לנו, יכולה לנצל לטובתה את גלי ההתפתחויות יוצאות הדופן הללו. בשנתיים הקרובות, עד סוף 2027, צפויה כלכלתנו לגדול ריאלית ב-10%, לעומת צמיחה מצטברת של 3.5% ב-OECD. רמת החיים, כלומר הצריכה הפרטית, חזויה לעלות בשנתיים הקרובות ביותר מ-12%, ההשקעות הריאליות בפיתוח המשק יגדלו ב-15% והיצוא מישראל ב-14%. העודף במאזן התשלומים הבינלאומי של המדינה יישמר, האבטלה תמשיך להיות אפסית והאינפלציה השנתית תתמתן בהדרגה ל-2%, פחות מהממוצע של המדינות המפותחות.
ומה עם החור בתקציב? גם כאן OECD משדר אופטימיות ברורה. אפילו לפי ההגדרות המרחיבות שלו, גירעון בתקציב 2026 יהיה רק 4% מהתוצר ובתקציב 2027 רק 2.7% מהתוצר – אחד הגרעונות התקציביים הקטנים בעולם המפותח. כתוצאה מכך ישראל, בניגוד למדינות תעשייתיות גדולות ביניהן ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה, תצליח בשנתיים הקרובות לצמצם – כן, לצמצם – את היחס בין החוב הציבורי לתוצר מקומי מ-68% כעת ל-66% ב-2027. הישג.
אומנם בניתוח פרטני של התקציב הרצוי חוזר OECD להמלצותיו הידועות זה מכבר כמו ביטול פטור ממע"מ על ירקות, פירות וקניות באילת (במקום העלאת שיעור מע"מ כולל) וביטול כספים קואליציוניים המנציחים הימנעות מהשתתפות החרדים בתעסוקה יצרנית, אך לא כאן בעיקר. העיקר הוא המסר המוקרן מהסקירה כולה: כל הדברים הטובים הכלולים בה צפויים לקרות תחת הנחה מרכזית אחת, שכלכלני OECD מציינים שוב ושוב גם בשיחות פרטיות - שהמלחמה רב החזיתית של ישראל נגמרה השנה. שהמלחמה הסתיימה ולא תחודש, לא בעזה, לא בלבנון, לא בסוריה ולא באיראן. באין מלחמה, מסגרת תקציב המדינה לשנה הבאה לא צריכה לגדול כלל בהשוואה לתקציב בפועל ב-2025. משקל ההוצאה הביטחונית צריך לרדת, משקל ההוצאה האזרחית צריך לגדול.
כך מוצבת בפני דעת הקהל בארץ ברירה גורלית: או המשך מלחמת נצח וכפועל יוצא העמקת נסיגה כלכלית או הסדרים מדיניים ושמירה על הפסקות האש וכתוצאה מכך פריחה כלכלית מזנקת. אלו האופציות העומדות כעת בפני המדינה ואזרחיה, אופציית המיתון שבמלחמה ואופציית השגשוג שבשלום.
בפני דעת הקהל בארץ מוצבת ברירה גורלית: או המשך מלחמת נצח וכפועל יוצא העמקת נסיגה כלכלית או הסדרים מדיניים וכתוצאה מכך פריחה כלכלית מזנקת
