מוזיקה ואוכל הם שתי הנאות גדולות, והמפגש בין אמנים לשפים הוא כמעט טבעי. בימים אלה מתקיים במועדוני זאפה זו השנה השביעית פסטיבל CHEF & SHOW, שמציע לקהל הפודיז וצרכני התרבות ערב של הופעה חיה לצד תפריט שף שנבנה במיוחד לכל מופע, וכמובן יינות שמשלימים את החוויה המוזיקלית והקולינרית.
ביום רביעי הבא, 10 בדצמבר, יתארח השף שאול בן אדרת בזאפה הרצליה, במופע של שלומי סרנגה. החיבור בין השניים נראה כמעט טבעי. "גדלתי בבית יווני, סבתי מסלוניקי, וזו גם המוזיקה ששמעתי בבית מאז ועד היום. יוונית", משתף בן אדרת. התפריט, בסגנון יווני כמובן, יכלול כריכים עם דג מטיאס ואיקרה, גרגירי חומוס, שמן זית ואורגנו. והלחם, הוא מדגיש, בסגנון סלוניקי, "מעין בייגלה ירושלמי מפוצץ בשומשום". יהיו גם מוסקה, עלי גפן ברוטב רכז רימונים וגירוס – שווארמה יוונית על פיתה ופרגיות קצוצות עם המון לימון ואורגנו. בעבר חבר במסגרת הפסטיבל לאבי סינגולדה, לפרויקט של רביבו ולחיים משה, בכל פעם עם תפריט שונה.
עברנו שנתיים לא פשוטות. איך אתה מתאר את הקהל בימים אלה?
"עכשיו, אחרי שהכל קצת נרגע, השאיפה היא להחזיר את המבקרים, שהתיירות תפרח, לפרנס את המשפחה, לארח בשמחה ולהכין אוכל טוב. את רואה אנשים היום רגועים יותר, מבזבזים יותר, אחרי שהמלחמה גמרה להם על הכסף. רוצים לצאת ולבלות. אחרי שבישלתי לפצועים ולמילואימניקים בבסיסים אני מרגיש שבאים להחזיר לי תודה".
החיבור של בן אדרת ליוון רחב הרבה יותר מהמפגש עם סרנגה. גם במסעדה שלו בתל-אביב, התרנגול הכחול, הוא מקיים ערבים בסגנון יווני, "בעצם ממשיך במסורת מבית, עם בוזוקי ותפריט יווני מתחלף. הערבים האלה מתקיימים כבר שנים עם אורחים קבועים ונציגים מהשגרירות היוונית והקפריסאית. אני כבר יודע באיזה שירים להלהיב אותם והם מרגישים ממש כמו בבית. בשבוע הבא זה יקרה במעמד השגרירה היוונית, מאיה סולומו, שכבר הפכה לבת בית ומאוד מחוברת לישראל".
בן אדרת גם מוציא טיולים קולינריים לסלוניקי ולאתונה. "אנחנו עושים סדנאות בישול מול האקרופוליס במקומות הכי נחשקים, על שפת המים. בחופים בתוליים אני מעמיד גריל עם דגים ויש גם להקה צמודה שמתלווה לסיורים ונותנת בראש. אני לוקח את המטיילים למסעדות הנכונות עם תפריטים מיוחדים. אנשים בני 80, כולם על השולחנות. טיולים חווייתיים. אנחנו מגיעים גם לסלוניקי כדי להזכיר להם מה קרה בשואה. מגיע איתם גם לאוניברסיטה שקמה על חורבות בית הקברות היהודי, אז הם שומעים על חברי הקהילה שרובם נרצחו. בטיילת של סלוניקי, ליד האנדרטה, שרים את 'התקווה'. מתחברים לשורשים. בסך הכל היוונים דומים לישראלים, מכניסי אורחים, תמיד שמחים. כיף להיות איתם".
