הבעיה אינה בישראל ואינה בלבנון. שתי המדינות רוצות (מאוד!) הסכמי שלום, או לכל הפחות מעין הסכמי אברהם שינביטו שיתופי פעולה כלכליים. לבנון הענייה לא מסתירה את האינטרס שלה, אך ארגון חיזבאללה שמאיים, גם בחולשתו הנוכחית, להתעצם מחדש ולטרפד — הוא זה שחוצץ ומפריע. אתמול הפתיע ראש ממשלת לבנון, נוואף סלאם, כשאמר ברמז עבה לערוץ “אל-ג'זירה”: "אנו מוכנים למו"מ עם ישראל שלא יהיה מוגבל להסדר צבאי". מ"א, כלכלן נוצרי מארוני מסביר לי ש"ברור לנו שהפעילות הישראלית מתמקדת בחיזבאללה ואנחנו מחזיקים לכם אצבעות".
מה אנחנו יודעים על סימון כרם, ראש המשלחת הלבנונית לשיחות עם ישראל שנפתחו אתמול במטה יוניפי"ל בנאקורה, בצד הלבנוני של ראש הנקרה? הוא השגריר לשעבר בוושינגטון שכיהן בתפקיד הבכיר במשך פחות משנה, ב-1992-1993, ועזב בכעס אחרי עימות עם שגריר סוריה ושר החוץ לעתיד של אסד וליד אל-מועלם. בן 63, עורך דין מוביל בביירות, יליד ג'זין בדרום לבנון, והכי חשוב: הדיפלומט-משפטן הלבנוני ידוע כמתנגד חריף לחיזבאללה ודוחק את הממשלה לפרק את הארגון מנשקו. השליחה האמריקאית מורגן אורטגוס, דילגה בין ירושלים לביירות כדי להוביל למינוי המפתיע. ואחרי שקיבלה תמונה מודיעינית חזקה על התחמשות מואצת בחיזבאללה, מהר יותר מקצב פירוק הנשק בידי צבא לבנון, אורטגוס התייצבה בנאקורה. עד כה שלושת סבבי איסוף הנשק הסתיימו במספר עלוב של רימונים ורובים.
שתי המדינות, בלחץ אמריקאי, הקפידו למנות אזרחים, ולא אנשי צבא, לעמוד בראש משלחותיהן. זאת גם הפעם הראשונה במסגרת המו"מ שהשיחות ייערכו פנים אל פנים, כשהנציג הלבנוני והנציג הישראלי יושבים באותו החדר, בנוכחות נציגי יוניפי"ל וצרפת ובתיווך אמריקאי שיוביל את הדיאלוג. עד עכשיו התנהל המשא ומתן בין אנשים שישבו בחדרים נפרדים, והשליחים התרוצצו ביניהם. מעכשיו, עין מול עין, משפטן הלבנוני מול ד"ר אורי רזניק מהמל"ל.
האמריקאים גם קבעו הפעם: אין דריסת רגל לתקשורת. כבר לא נראה עיתונאים ומצלמות טלוויזיה מתרוצצים מסביב לבניין מטה יוניפי"ל, מראיינים את נציגי המשלחת הלבנונית. מי שיתעקש, יקבל תדרוך מארמון הנשיאות בבעבדה. אחרי הכל, הנשיא ג'וזף עאון שהיה עד לפני שנה רמטכ"ל הצבא הלבנוני, מעודכן עד אחרון הפרטים. עאון הוא גם מי שהביא את מינוי ראש המשלחת כרם לאישורם של שתי הצלעות הנוספות במשולש ההנהגה בביירות — יו"ר הפרלמנט נביה ברי השיעי וראש ממשלת לבנון נוואף סלאם הסוני. אתמול, כשנחשפה זהות ראש משלחת לבנון, הוא זכה לשרשרת ברכות.
השיחות, אחרי הפסקה ארוכה, נועדו לחזור למחלוקת על הגבול היבשתי. לבנון צפויה להתלונן על החדירות לשטחה האווירי. אלא שנוכחותם של ראשי המשלחות האזרחיים צפויה להוביל גם למישוש הדופק לגבי שיתופי פעולה כלכליים. לבנון משוועת לסיוע, לא ברור האם זה יהיה סיוע כלכלי ישראלי ישיר או שהסחורות יחזרו לעבור דרך קפריסין, בלי החותמות והמדבקות של "מייד אין יזראל", כפי שקרה בעבר.
המשלחת הישראלית מגיעה עם הרבה תובנות חיוביות: לבנון של עאון זקוקה לישראל. ואותה לבנון ממשיכה לסבול מחיזבאללה. גם אם נחלש אחרי המהלומות האחרונות, הוא ממשיך במסע הגיוסים, לא מרפה ולא מוותר. אך השאלה הכי מרתקת: עד כמה אנחנו מתקרבים לנורמליזציה? על פניו, ברגע שבו הוסכם על מינוי אזרחים לראשי המשלחות, כבר עלינו על המסלול. עכשיו זאת רק שאלה של זמן ואווירה רגועה בצד הלבנוני.
לבנון של עאון זקוקה לישראל, גם כלכלית. ואותה לבנון סובלת מחיזבאללה. מ"א, כלכלן נוצרי אומר ש"לגבי הפעילות הצבאית שלכם נגד חיזבאללה, אנחנו מחזיקים לכם אצבעות"