כל פרק מתוך שלושת הפרקים הראשונים של "הפצ"ריה" (הרביעי והאחרון שודר אמש) משך כ-200 אלף צופים וצופות. לשם השוואה, מהדורת חדשות 13 לא הגיעה באף אחד מהימים האלה ל-150 אלף. על חדשות כאן 11 חבל להכביר מילים, אבל גם בשידור תחקיר רציני וחשוב של "זמן אמת" על תפקוד המשטרה ב-7 באוקטובר צפו פחות מ-100,000 איש. גם בהנחה שהפלטפורמות בדיגיטל משפרות את המאזן, קשה להעריך שהן משנות לגמרי את התמונה: תחקירים זה לא דרמה, וגם את "הפצ"ריה" אפשר לצרוך ב-VOD.
הרייטינג הגבוה יחסית של הפרויקט, שכל פרק שלו הוא פעולת חיסול באורך 25-20 דקות של הפצ"רית לשעבר (לצד היועצת המשפטית לממשלה והרמטכ"ל הקודם), מהווה אינדיקציה מצמררת לאופן שבו ערוץ 14 מצליח למכור את אותה סחורה רק באריזה אחרת, כלומר לא בתוכנית אולפן: ראשים מדברים, תפאורה חמה, פסקול מינימליסטי, חומרים ויזואליים ואריזה גרפית. ניתן אפילו לקרוא לזה "דוקו".
לא חשוב שאף לא מילה אחת חרגה מכל מה שנאמר, נמסר ומדווח בערוץ מדי שעה. גם אין משמעות לכך שעיקר זמן המסך מוקדש לאותם הפרצופים: יעקב ברדוגו, מוטי קסטל, הלל ביטון-רוזן וכד'. למעט שני סיפורים באחד הפרקים, שמן הסתם שירתו את המטרה, גם מרואיינים שאינם נושאים בטייטל של "פרשן" או "כתב" היו בני בית: תא"ל (במיל') אורן סולומון, תא"ל (במיל') ארז וינר ואיך אפשר בלי עו"ד אפרים דמרי, שכל הפרויקט הזה מקדם את הקייס של הנאשמים שהוא מייצג בפרשת ההתעללות בעציר בשדה תימן. כמובן שחלק מהנאשמים גם קיבלו במה נרחבת להצגתם כקדושים מעונים.
מתמהיל כזה לא יוצא "דוקו" וגם לא קולה: זה ג'ריקן בנזין שנשפך על גופתה הציבורית של הפרקליטות הצבאית ומי שעמדה בראשה, בהתאם להנחיית האדמו"ר ש"אפשר להמשיך בלינץ'". הכל הולך: האשמות בגין טרלול פרוגרסיבי, "רדיפת לוחמים" וקשר חובק מערכות לעצירת המלחמה באמצעות פרשת שדה תימן. "יש תיאוריה כזאת, קונספירטיבית", אומר ברדוגו, "אני לא רואה אותה תיאוריה קונספירטיבית: אני רואה אותה מציאות". מדוע? כי "ההתפוצצות של פרשת שדה תימן הייתה בכפוף ובקירוב לכניסה לרפיח". כמה "בכפוף" (מה זה אומר בכלל) ו"בקירוב"? ובכן: התקרית בשדה תימן אירעה ב-5 ביולי 2024. הפעולה ברפיח החלה חודשיים קודם, ב-6 במאי. למעשה, ב-23 ביוני הודיע ראש הממשלה ב"פטריוטים" (חלילה מלהסתמך על "ערוצי התרעלה") ש"המלחמה בשלב העצים שלה עומדת להסתיים ברפיח". אכן, חתיכת מזימה.
ה"מציאות" שברדוגו רואה לא נובעת מבעיה במשקפיים וגם התחקירן, חגי סימן טוב, כנראה שמע על גוגל. פשוט יש מלחמת חורמה לנהל, ו"הפצ"ריה" די מבהיר מה מותר לחיילים לעשות למען הניצחון: גם בעזה וגם בישראל.
בקטנה
בשונה מלא מעט סדרות שבוחנות מושגים כמו גבריות ואבהות, "מותו של באני מונרו" (זמינה ב־yes ,HOT ופרטנר טי־וי) מצליחה להתגבר על מלכודת הדידקטיות ולומר משהו עגול ועמוק יותר על הדמות במרכזה: סוכן מכירות בלתי נסבל (מאט סמית' המצוין מ"הכתר" ו"בית הדרקון") שאשתו התאבדה (מעניין למה) והוא מוצא את עצמו נמלט מרשויות הרווחה עם בנו. כמצופה מעיבוד לספר של ניק קייב, המפגש בין תהומות של עליבות לניצוצות של אמפתיה מייצרים קצת יותר חומר למחשבה מהמקובל בז'אנר. וכמובן שהפסקול מעולה.
