מועד בחירות לכנסת עוד אין, אבל עיניהם של חברי הליכוד, השרים, הח"כים והפעילים כבר נשואות לפריימריז שיקבעו את הרכב רשימת המפלגה. אם תקציב המדינה לא יאושר עד מרץ, ויום הקלפי ייקבע ליוני, הפריימריז יתקיימו באפריל. מתחת לפני השטח כבר נערכים קרבות איתנים בזירה הזאת, ואחד מהם הוא מי תהיה האישה הראשונה ברשימה. על הבכורה נאבקות השרה מירי רגב (מקום 8 כיום) וח"כ טלי גוטליב (24).
מכל כיוון שמסתכלים על זה ‑ סקרים, כנסים והופעות בתקשורת - גוטליב הפכה לשחקנית מרכזית, כנראה בסיוע המהומות שעוררה על בסיס כמעט יומי, מקידום קונספירציות על 7 באוקטובר עד מחאה קולנית בדיונים בעליון. בכירים בליכוד מעריכים שהיא מאיימת ברצינות על המעמד של רגב כאישה הבכירה בליכוד.
1 צפייה בגלריה
ח"כ גוטליב. "משרד המשפטים זה לא הכיסא הפרטי של יריב לוין" | צילום: שלו שלום
ח"כ גוטליב. "משרד המשפטים זה לא הכיסא הפרטי של יריב לוין" | צילום: שלו שלום
ח"כ גוטליב. "משרד המשפטים זה לא הכיסא הפרטי של יריב לוין" | צילום: שלו שלום
(שלו שלום)
הסיפור שלה חריג כי היא מייצגת פוליטיקה אחרת, שונה מה-DNA הקלאסי של המפלגה: היא לא פקדה איש לליכוד, היא לא מחוברת לדילים של קבלני קולות, אין לה בריתות עם שרים והיא לא מגיעה לשמחות של חברי מרכז ופעילים. "אני מתעסקת בערכי הליכוד ובמצע הליכוד, אבל לא בפוליטיקה של הליכוד", היא אומרת לנו השבוע. "בטלפון שלי אני מחזיקה את 'הנדר' של ז'בוטינסקי (שיר העוסק בעיקרי הרוויזיוניזם - י"ק). מה שאני עושה מאז שהגעתי לכנסת זה מאבק למען משילות ימנית. אני לא חברותית ולא נחמדה, אבל אני מקווה שמתפקדי הליכוד ימחלו לי על כך שאני לא מגיעה לאירועים המשפחתיים שלהם, כי אני מביאה לקדמת השיח את דעתם".
היא דווקא לא אוהבת את השיח הנוכחי שצופה לה את משבצת האישה הראשונה, כי היא משוכנעת שזה פועל לרעתה: "עכשיו יהיו דילים על הראש שלי. יהיו תדרוכים. אנשים משקיעים כסף ופרסומים ובוטים כדי להילחם בי. אבל אני מאמינה בבוחרים. הם מבינים שבממלכתיות ובנימוס לא נצליח למשול. גנבו מאיתנו את היכולת למשול".
גוטליב חוזרת על כך שהמטרה שלה היא להיות שרת המשפטים הבאה, במקום השר הכושל, כלשונה, יריב לוין: "אם הוא היה יודע לוותר על האגו, הוא היה מקבל אותי כיד ימינו וכעזר כנגדו. אבל לאורך זמן הוא דוחה את העצות שלי. משרד המשפטים זה לא הכיסא הפרטי שלו".
סוגיית "האישה הראשונה" מעסיקה את המפלגה מאז שנות ה-90. בכיר ותיק בליכוד מסביר שבכל אחד מהעשורים האחרונים תמיד התמודדו שתי נשים דומיננטיות: בלומנטל-לבנת, לבנת-גמליאל, לבנת-רגב.
"זה תמיד היה מאבק אכזרי וייצרי, אבל הפעם הוא אכזרי וייצרי מאי פעם", הוא אומר. "מתחילת הכהונה, הדומיננטיות של גוטליב עולה על רגב בכל פרמטר. הדימוי הצעקני והפרובוקטיבי עוזר לה. הבון-טון בליכוד הוא שטלי תהיה בוודאות בעשירייה הראשונה. זה יכול להשתנות רק במקרה אחד: שהדילים יהיו חזקים יותר. שם למירי יש יתרון גדול עליה".

*

האם ממשלת הימין-מלא-מלא נכשלה בעיניו של נתניהו? על פי גורמים בכירים בליכוד, שחלקם מקורבים לראש הממשלה, סדר העדיפויות שלו, אם וכאשר ירכיב את הקואליציה הבאה, יהיה שונה: לא עוד ממשלת ימין הומוגני אלא שיתוף של מפלגות מרכז-שמאל. הצעד הזה מושפע מן הסתם מההערכה שגם לאחר הבחירות הבאות לא תהיה הכרעה בין שני הגושים.
"המסקנה מהקדנציה הזאת היא שבאווירה הציבורית והפוליטית הנוכחית ‑ ממשלה כזו לא יכולה לעבוד וקשה לה למשול", אמר השבוע גורם בכיר בליכוד. "חייבים שיתוף של הצד השני כדי להרגיע את האווירה. גנץ כמובן מועמד לכך, כי הוא האיש הממלכתי האחרון שנשאר באופוזיציה ואפשר יהיה להקים איתו ממשלה, אבל הכוונה היא ממש לא רק אליו".
לדברי הגורם, נתניהו מוכן לכך למרות המחיר שהוא עלול לשלם בבייס שלו. מה גם שלרוב ממשלותיו בעבר הוא צירף מפלגות שאינן חלק מהגוש הטבעי שלו. החריגה ביניהן הייתה זו שהקים עם משה כחלון ב-2015, וגם אליה הוא ניסה לצרף את העבודה של יצחק הרצוג.
סביר להניח שנתניהו יכחיש את התוכנית הזו באוזני שותפיו הנוכחיים. הוא הרי צריך את הבלוק הימני-חרדי עד הבחירות. אבל דקה אחרי סגירת הקלפיות, הקלפים נפתחים מחדש. גם בעבר הכחיש שיתוף פעולה עם "השמאל", ואז הכניס את אהוד ברק, ציפי לבני, יאיר לפיד, בני גנץ ואחרים.

*

בעוד גוש הימין נותר כרגע מאוחד מאחורי נתניהו למרות הקשיים, באופוזיציה ובגוש רל"ב העסקים כרגיל: השותפים לא מצליחים להסכים אפילו על כניסה לנגמ"ש כדי להתחיל לירות בתוכו. למרות שיאיר לפיד הצליח לכנס את כל ראשי מפלגות האופוזיציה ואת נפתלי בנט למפגשים משותפים, המאבק סביב איחוד ביניהם קורע את המחנה המפורר מלכתחילה.
יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן קרא בכמה הזדמנויות לאיחוד משולש שלו עם איזנקוט ויש עתיד. אבל לפיד משוכנע שגולן מעוניין ביצירת שיח שצובע את יש עתיד בצבעי שמאל, כדי להרחיק ממנו בוחרים ולהביא למפלתו.
"ליאיר גולן אין שום עניין באידיאולוגיה. לנו יש", אמר לפיד ביום שני בכנסת. "הם שמאל, אנחנו מרכז. אלה דברים שונים לגמרי. מה שמטריד אותי הוא שהוצגו לו סקרים ומחקרים שאומרים שהדיבורים האלה פוגעים בסיכויים של המחנה לנצח. אבל גולן ממשיך עם ההצעות האלו בשביל כותרת. זה חוסר אחריות".
גולן טוען ההפך: שסקרים ומחקרים מראים שאיחוד לפיד-גולן-איזנקוט דווקא מגדיל את המחנה. לדבריו, לפיד ממילא לא מביא קולות מהימין או ממאוכזבי נתניהו. את זה רק בנט וליברמן יכולים לעשות. אז למה לא להתאחד?
יו"ר הדמוקרטים מסתמך על סקר של היועץ האמריקאי ג'ים גרשטיין וחברת "הגל החדש" מהימים האחרונים, שבו נשאלו כ-1,200 אזרחים על סוגיית איחוד המפלגות במרכז-שמאל. עלה ממנו שאיחוד בין שלוש המפלגות מביא להן יחד 31 מנדטים, בניגוד ל-27 בריצה נפרדת (גולן 12, איזנקוט 8 ולפיד 7).

*

בלשכת נתניהו החליטו לצאת בקמפיין נגד המורדים המתכוונים להתנגד לחוק השתמטות, בטענה שהם יביאו ל"הפלת ממשלת ימין", אף שהבחירות ממילא מעבר לפינה. המסר שיועבר אליהם, אפרופו הפריימריז, הוא "מתפקדי הליכוד לא יסלחו לכם".
ואיך מתייחסים מתפקדי הליכוד לחוק הגיוס? סקר של מכון אגם (ד"ר נמרוד ניר, ד"ר גייל טלשיר ואריאל דוד מהאוניברסיטה העברית, עם אסא שפירא מאוניברסיטת תל-אביב) דגם 1,723 מתפקדים, ו-56% מהם השיבו כי "יש לקדם חוק גיוס שיכלול גיוס חרדים גם במחיר משבר עם ש"ס ויהדות התורה". 44% העדיפו "לשמור על הברית עם החרדים גם במחיר המשך הפטור מגיוס".
ואיך יצביעו מתפקדי הליכוד לח"כים שיצביעו בעד חוק השתמטות? 38% אמרו כי הצבעה כזו תפחית את הסיכוי שיבחרו במועמד בפריימריז. 9% השיבו כי הצבעה כזו תגדיל את האפשרות שיבחרו בח"כ כזה. מבחינת המורדים אלה חדשות טובות.