בצילום: ענבל (50), מאי (26). מחוץ לתמונה אליה (23).
הדירה? בית 7 חדרים עם נוף לוואדי ולמפרץ בשכירות. משלמת 5,000 שקל. ענבל: ״אני נדל״ניסטית ולא מאמינה בלקנות בית למגורים. אני גרה בבית מהמם ומשלמת תשואה של 1.5%, ויש לי דירות שאני משכירה ומקבלת תשואה הרבה יותר גבוהה. זה בית גדול כי במקור גרנו פה 5 נפשות, אבל בן זוגי נהרג בתאונת דרכים לפני כעשור ולא רציתי להחליף את הבית. המקום הזה עושה לי טוב, למרות הזיכרונות״. מאי: ״הוא לא האבא הביולוגי שלי אבל גדלתי איתו. הוא היה איש מאוד מיוחד״. ענבל: ״התגרשתי פעמיים ופעם אחת התאלמנתי, אבל רוב הזמן החיים יפים״.
נדל״ניסטית? ענבל: ״בגיל 20 ישבנו כמה חבר׳ה, ראינו בניין למכירה בחיפה וזה סיקרן אותי. לא ידעתי מה זה נדל״ן אבל התחלתי לברר. החברים פחדו להצטרף לעסקה. לא פחדתי, ביקשתי מאבא שלי לחתום לי על המשכנתה והתגלגלתי לעסקה של בניין עם קרקע לבנייה, הרווחתי שם 200 אלף שקל שזה היה מלא. בגיל 24 קניתי עוד דירה בחיפה ב-140 אלף דולר. זו הייתה דירה ממש בתוך היער והתאהבתי. נתתי למוכר בַּמקום צ׳ק של עשרת אלפים שקל, אבל הוא נבהל ואמר לי ׳תביאי קודם את בעלך׳. אמרתי לו ׳לא צריך. אני רוצה את הדירה׳ - וקניתי אותה. התפיסה שלי היא שאני לא יכולה ליפול ולרעוב ללחם. תמיד נסתדר. ההורים שלי לא עשירים, אבל תמיד יעזרו אם צריך. הביטחון הוא בדי-אן-איי שלי. מבחינת קריירה דילגתי מתחום לתחום, אבל זה תמיד היה לעשות עסקים״.
עסקים? ענבל: ״הייתה לי חברה לאספקה של דיוטי פרי לאוניות נוסעים, ובשלב מסוים לקח אותי בעלים של אוניות לעשות את זה אצלו בחברה. הוא הציע שכר מעולה ולאט-לאט גדלתי וחייתי גם על האונייה. הרווחתי המון אבל גם ביזבזתי. אני חיה בשביל החיים, לא בשביל החיסכון. הבנות ממש גדלו בים על האוניות״. מאי: ״בתור ילדות הסתובבנו באונייה והכרנו את כל העובדים. ידענו את כל המעברים הסודיים בתוך האונייה, זה היה כמו גן שעשועים. אלה אוניות עצומות, אבל זה היה כיף״. ענבל: ״זה נגמר יום אחד, ועברתי לעסק הבא - רכשתי רשת חנויות אופנה שמכרתי אחרי תקופה ברווח. אני יזמת ואשת עסקים. לא משנה התחום, אני מבינה את המטריקס ואז זה לא באמת משנה מה המוצר. אחרי האופנה עבדתי כסמנכ״לית סחר ב'ד״ר בייבי' כי רציתי לפתח מוצרי תינוקות מעוצבים, והייתי שבועיים בסין ושבועיים בארץ. במקביל המשכתי לעשות נדל״ן ונכנסתי לפרויקטים מאוד גדולים. ואז הגיע החוף״.
חוף? ענבל: ״יש לי את החוף הכי שווה בחיפה, ׳סינמה פרדיסו׳. לפני 5 שנים זה יצא למכרז ולקחתי את המקום. יש לי שם 4 עסקים שונים עם 600 מקומות ישיבה - מסעדה, בר לילה, בית קפה, קיוסק ועוד מזנון פאסט פוד שאני פותחת. זה התחיל בגיל 18 עם חלום שיהיה לי חוף, גם אז ניגשתי וזכיתי במכרז של העירייה אבל השותפים שלי נסעו לטיול אחרי צבא וזה התמסמס. התאכזבתי, אבל החלום נשאר ואז הגיע המכרז של העירייה בימי הקורונה. אנשים לא רצו להיכנס לזה בתקופה ההיא ואמרו לי שאני לא נורמלית. כולם היו בפאניקה מהקורונה, אבל אני ידעתי שהמקום הכי טוב להיות בו יהיה בחוף. הפנטזיה שלי הייתה מקום כמו בטולום במקסיקו, עם עצי דקל והרבה עץ, ולפי זה עיצבתי את המקום. זה חוף מהמם. חוץ מזה יש לי חברת נדל״ן בפאפוס ואני מתמחה בנכסים קו ראשון בים״.
כסף? ענבל: ״אני לא מיליונרית אבל מצבי טוב. אני יכולה להרשות לעצמי מה שאני רוצה. הכסף מתגלגל. אני מאמינה שצריך לחיות ולעשות, לא לקפוא״.
מאי: ״אני כרגע עובדת אצל אמא בעסק. ברמה המקצועית זה קצת מביך להגיד שאני אחמ״שית במסעדה של אמא, אבל אני בודקת מה באמת בא לי לעשות. יש משהו בלהיות בין לבין דברים ולראות מה ייצא״.
מה הבילוי שלך? ענבל: "אני וורקוהוליק ונהנית מזה. קמה ב-8 בבוקר ויוצאת לחוף, שם המשרד שלי. פגישות, חברים, אני מארחת בחוף. בילוי? אני אוהבת לאכול טוב, לצאת, מסיבות טובות. גם לחוף הכנסתי שותפים מחיי הלילה, חברים מהמידברן, כדי להפוך את החוף למקום בילוי שווה״.
מידברן? ״יש לנו את הקמפ הכי שווה. זה קמפ של קלאברים ומוזיקה, אנחנו מביאים דיג׳יים. אלה לא רק מסיבות, אלה אנשים מהממים שמקימים ממש עיר במדבר לשבוע. חוויה מטורפת. הבסיס של הכל זו קהילה של אנשים, להיות יחד, לגור ביחד״.
בן זוג? ענבל: ״כשזה יגיע זה יגיע. אומרים לי שגברים לא אוהבים נשים חזקות. אני לא עונה לאנשים ששולחים לי ׳היי׳ באינסטגרם. זה זול מדי. אני רומנטיקנית. יש לי חבר, מנכ״ל, שאמר לי שהוא הלך לשדכנית, שילם לה 5,000 שקל והיא מסדרת לו בול את הדייטים שהוא רוצה. מתברר שזה קיים וזה בדיוק מה שאני צריכה, כי יש לי תנאי סף. המינימום שיהיה עם בית משלו ועם ילדים גדולים. שדכנית יכולה לסנן את המועמדים״.
