לאחר שנכנס לתפקיד הכי חסר סיכוי בטלוויזיה הישראלית (אולי למעט התחקירן בתוכניות של אייל ברקוביץ'), מנכ"ל רשת, אמיליאנו קלמזוק, הבהיר לעובדים ולעובדות את החזון שלו: "אנחנו כאן כדי להתאחד על ידי בידור, השראה והסברה". הציבור בתגובה התאחד נגד רוב התכנים בערוץ מלבד "האח הגדול", המותג שכידוע מעניק "השראה" בעיקר למעריצי סגנון הגבריות של ארז איסקוב.
ניתן לשער ש"האמריקאים", לפחות מבחינת ערוץ 13, עונה על שני סעיפים לפחות: דוקו-ריאליטי על ישראלים לשעבר בלוס-אנג'לס הוא בהחלט "בידור", ועמידתם הגאה על זהותם מסמנת וי על ה"הסברה". גם "השראה" אפשר למצוא בין האקזמפלרים הססגוניים שלוהקו לתוכנית, כלומר אם השילוב בין חוסר מודעות עצמית לבוטוקס זה מה שחסר לכם. ואם ליוצאי איראן יש סדרה כמו "השאהים של סאנסט", למה ש"סיגל סטייל" ויקיר לוי לא ישוויצו שהם חיים בלה לה לנד, תרתי משמע.
אלא ש"האמריקאים", מלבד חילול שמה של אחת מהסדרות הטובות בהיסטוריה, מבולבלת כמו הזהות של הגיבורים והגיבורות: היא בנויה כמו דוקו-ריאליטי שמתאים לשידור יומי אבל כל פרק נמשך כמעט שעה; היא מתיימרת לתת קונטרה להידרדרות ביחס לישראלים ויהודים אבל צולמה לפני 7 באוקטובר; והיא בעיקר מלאכותית כמו השיזוף בעיר המלאכים. ומכיוון שהכימיה בין המשתתפים גורמת לשמן ומים להיראות כמו דוד ויהונתן, הצורך של ההפקה בעוד ועוד מנועי עלילה רק נעשה גס ושקוף יותר.
אם זה לא מספיק, ניכר ש"האמריקאים" נותרה עם חתיכת מכתש לאחר שרעייתו של אחד המשתתפים, משה חכמון (סליחה מוזס האקמן), כוכבת הטיקטוק טרישה פייטס, דרשה בדיעבד להסיר את הקטעים בהשתתפותה בגלל המלחמה. בפרקים הראשונים היא מופיעה תחת מעטה פיקסלים כאילו שמדובר בראש המוסד מהניינטיז. גם לאחר מכן, העיסוק באמירות אנטישמיות מעברה נראה כאילו מדברים על רוח רפאים (וגם בגלל שבעלה לא בדיוק נואם כיכרות), במאמץ מגושם ללכת בלי ולהרגיש עם.
כל זה משאיר את "האמריקאים" עם מעט מאוד מהפוטנציאל שבהחלט יש לה, ואולי היה מתגשם במקום הטבעי של הז'אנר: ערוץ נישה שמאפשר שלושה פרקים בשבוע באורך 25 דקות מקסימום. ייתכן שגם הכתיבה השנונה של שחר סגל הייתה זוכה לקריינות קומית טובה יותר מזו של לירון ויצמן, שאמנם מזכירה את ימי האירוניה העליזים אצל גיא פינס אך אינה מערערת את מעמדו של המודל לחיקוי, שי אביבי ב"בואו לאכול איתי".
מצד שני, יש גם חצי (בסדר, רבע) כוס מלאה בדמות כמה רגעים משעשעים (בקריוקי, אלא מה) והכי חשוב: מועמדים ראויים לעונות הבאות של "האח הגדול". גם זה סוג של ביקור מולדת, לא?
