אֲנִי אוֹהֶבֶת אֵיךְ אַתְּ בָּאָה אֵלַי
עִם הֲלִיכַת הַיְּתוֹמָה שֶׁלָּךְ
וּטְרִיקוֹ כְּפַר זָרוּק,
פּוֹתַחַת אֶת הַוִּיסְקִי דְּבַשׁ
עִם שְׁתֵּי הַכּוֹסִיּוֹת
וְנֶאֱנַחַת.
עֲשׂוֹרִים אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבוֹת כָּךְ
עַל כִּסֵּא הַנַּדְנֵדָה
בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה פַּעַם
מִרְפֶּסֶת וְּרָדִים,
מְדַבְּרוֹת בְּלִי לְדַבֵּר
כְּשֶׁהָעֶרֶב מַסְגִּיל
וְאֶשְׁכּוֹלוֹת הָאַלְמוֹן נִשְׁפָּכִים.
אֲנִי רוֹאָה שֶׁשּׁוּב גָּזַמְתְּ
אֶת שַׂעֲרוֹתַיִךְ
וְהַדֶּשֶׁא בְּעֵינַיִךְ הֶחְשִׁיךְ.
חֲבָל שֶׁאֲנִי פָּחוֹת חֲכָמָה
מֵהַשִּׁירִים שֶׁלִּי
אֲבָל לְפָחוֹת
יוֹדַעַת לְהַצְחִיק אוֹתָךְ
קְצָת.
השבלול | אורין רוזנר
כִּמְעַט כֻּלּוֹ עֲשׂוּי מַיִם
וַעֲדַיִן מְצַפֶּה לַגֶּשֶׁם,
מִתְאַוֶּה לַגֶּשֶׁם,
הוֹלֵךְ רָטֹב אֶל הַגֶּשֶׁם
חֵרֶף סַכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת.
הַשַּׁבְּלוּל הוֹלֵךְ לַמָּטָר
וּבֵיתוֹ מִקְלָט עֲשׂוּי חֶרֶס,
פָּרוּץ לְכָל צִפּוֹר אוֹ מַגָּף.
הַבַּיִת פָּרִיךְ,
אֲפִלּוּ מִתְאַוֶּה לִכְנִיעָה.
בְּבֵיתוֹ אֵין מָקוֹם לְאוֹרֵחַ
הוּא יְחִידִי בּוֹ לָעַד.
בַּקּוֹנְכִיָּה, בַּאֲפַרְכֶּסֶת קִירוֹת,
שַׁבְּלוּל מַאֲזִין לַיָּם-עַצְמוֹ,
לְרַחַשׁ גַּלָּיו.
הַשַּׁבְּלוּל שֶׁכָּל רְצוֹנוֹ
שֹׁבֶל רָטֹב זוֹהֵר לְאוֹר יָרֵחַ –
מֵרֹב שֶׁהוּא רוֹצֶה אֶת הַמַּיִם
הַמַּיִם יוֹצְאִים.
וְהוּא רָטֹב מִצִּפִּיָּה, מִשְׁתַּבְּלֵל,
מִתְעַלֵּס עִם עַצְמוֹ
בְּסוֹד הַכְּתָלִים.
הַבַּיִת שָׁבִיר, אֲבָל טוֹב שֶׁהַבַּיִת שָׁבִיר,
שֶׁהַקִּירוֹת בֵּינוֹ לְבֵין הָעוֹלָם
כָּל כָּךְ דַּקִּים –
לְהִמָּעֵךְ זֶה גַּם לַעֲזֹב אֶת הַגּוּף הַיָּחִיד
לִהְיוֹת לְמַיִם רַבִּים.
