הרמטכ"ל מינה את האלוף במילואים רוני נומה לחקור מדוע קובעי המדיניות בצה"ל, במוסד, בשב"כ ובסביבתו של נתניהו התעלמו למעשה מההתרעה שנחשפה לגבי תוכנית "חומת יריחו" - כוונתם של מחבלי חמאס לפשוט על היישובים בעוטף ועל אוגדת עזה. אלא שכל מי שקרא את התוכנית העדיף להתבצר בקונספציה שחמאס מורתע ומעדיף לקבל את מיליוני הדולרים מקטאר כדי לשמור על שלטונו בעזה.
מי שבאמת רוצה לחקור את מה שקרה לנו, מוטב שישאל מדוע התעלם נתניהו מהמקור לעימות הדמים בינינו לבין הפלסטינים, ובמיוחד מהאיום של חמאס לחזור לכפרים ולשחרר את האסירים. הצד שלנו האמין שאפשר למנוע מהם להגשים את שאיפותיהם באמצעות התבצרות והשקעה של מיליארדים בבניית חומות - שביום פקודה נהרסו ברגע.
רק השבוע, למשל, חולץ מקלקיליה ישראלי שהגיע לשם בעקבות המכונית שלו שנגנבה. המרחק בין קלקיליה לכפר-סבא מוכר לכם. הקונספציה היא לא רק סביב "חומת יריחו", אלא גם סביב הגבול הזה. המבחן של כל ממשלה שתבוא אחרי נתניהו היא השאלה איך מורידים חומות ולא איך ממשיכים להתבצר מאחוריהן - כי ההיסטוריה מלמדת אותנו שכל חומה דינה ליפול.
אני מציע לכם לשנן משפטים חשובים שאמר אלוף במילואים ניצן אלון, מי שהיה אחראי על המאמץ המודיעיני בתחום השבויים והנעדרים, בראיון עם נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות": "אם חמאס יישאר בשלטון בעזה לא השגנו דבר ממטרות המלחמה", "אם תיקח מעזתי את תעודת הפליט שלו, הוא לא יפסיק להרגיש פליט", "אני לא מכיר מטחנה שיודעת להכניס עזתים מצד אחד ולהוציא דנים מהצד השני".
בנימין נתניהו לא יודה בשום דבר ואין לו שום כוונה לפרוש. "ההיסטוריה", כפי שאמר ל"הניו יורק טיימס", קוראת לו להמשיך ולהשלים את המשימות שהוטלו עליו. עוד לפני כן אמר מזכיר הממשלה יוסי פוקס: "יש יותר סיכוי שהשמש לא תזרח בבוקר מאשר שראש הממשלה יודה בעבירות שלא ביצע במסגרת בקשת החנינה".
כבוד הנשיא הרצוג, אתה שומע אותם? אם כן, אולי תשליך לפח האשפה את מכתב הבקשה לחנינה?
זה היה צפוי - שני הצדדים למהומה התייצבו מאחורי המשלטים, ופתחו בהרעשה אלה נגד אלה. מרגע שראש הממשלה הודיע על כוונתו למנות את רומן גופמן לראש המוסד החלו לעוף הבליסטראות: נאמנות למלך או לממלכה, לא מדבר אנגלית, בלי ניסיון במודיעין, עם סכין בין השיניים, לא יפגין נגד נתניהו בקפלן אחרי שיסיים את תפקידו.
אני מציע להירגע: נכון, גופמן לא משתייך ל"מועדון". ובכל זאת - תנו לו הזדמנות.
"שדה אחד ושני ניצים ואין מציל" - שיר שכתב עמיתי שחר מריו מרדכי מבטא בכאב את המתרחש משני צידי המציאות בינינו לבין עזה. "שם היה קיבוץ ומעבר לו השתרעו שדות ומעבר לשדות עמדת שמירה ומעבר לעמדה חממות ועוד שדות זרועים ואז עזה. ומשני עברי הגדר - שדה. ומדי שנה בשנה משני הצדדים היו מגדלים בו למרבה האובדן, ילדים".
וזוהי תמצית הטרגדיה של שני הצדדים.
המבחן של כל ממשלה שתבוא אחרי נתניהו היא השאלה איך מורידים חומות ולא איך ממשיכים להתבצר מאחוריהן - כי כל חומה דינה ליפול
