בתוך הרעש שמייצרת הפוליטיקה הפנימית שלנו בתקשורת וברשתות החברתיות, ייתכן שנעלמה מעיני חלק ניכר מהציבור עובדה חשובה ומשמעותית: עברנו לשלב "דמדומי המלחמה". זה השלב שבו כבר יש הפסקת אש זמנית, שבמהלכה הצדדים והמתווכים מעצבים את הסדרי הקבע, שייצבו לזמן ארוך את הפסקת הלחימה.
בשלב הזה אמנם תיתכן עדיין הפעלת כוח צבאי על ידי הצדדים, אבל העיקר הוא המשא ומתן הדיפלומטי שבאמצעותו ינוסחו ההסדרים הביטחוניים, המדיניים והפוליטיים שעל פיהם יתנהל האזור בשנים הבאות.
מי שהתניע את המעבר לשלב הזה היה נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ. בשיחה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בשבוע שעבר, "המליץ" הנשיא האמריקאי לראש ממשלת ישראל לעבור בהדרגה — בעזה, בלבנון ובסוריה — מיוזמות התקפיות ואיומים בהסלמה לדיפלומטיה וצעדים בוני אמון, כדי שאפשר יהיה לעבור לשלב האזרחי של יישום תוכנית "20 הנקודות" שלו בעזה, ולהגיע להפסקת לחימה מלאה ויציבה ואולי אף לכמה הסכמי נורמליזציה בחזיתות נוספות.
4 צפייה בגלריה
בינתיים ממשיכים. התקפה ישראלית על דרום לבנון | צילום: RABIH DAHER, איי־אף־פי
(RABIH DAHER, AFP)
לדברי גורם ביטחוני מהימן, נתניהו קיבל המלצה דומה גם מבכירי צה"ל, שלהוטים להתחיל בשיקום הצבא אחרי יותר משתי שנות מלחמה. לכן, יש במטה הכללי רוב שסבור שבתקופה הנוכחית, בכל מה שנוגע לרצועת עזה יש "לזרום" עם ממשל טראמפ. לפחות עד שיתברר סופית אם המתווכות יפרקו את חמאס מנשקו, או שישראל תצטרך לעשות זאת. במה שנוגע ללבנון, סוריה ואולי איראן, רצוי כעת להשיג את מטרות המלחמה של ישראל (או את רובן) באמצעות הסדרים שיקבעו וימסדו את ההישגים הצבאיים של צה"ל במלחמה.
בהקשר זה, ראוי לזכור שב-31 בדצמבר יפקע האולטימטום שטראמפ נתן לממשלת לבנון לפרק את חיזבאללה מנשקו. ישראל כבר הבהירה לממשלת לבנון שאם זה לא יתבצע — צה"ל יסלים את הלחימה. טראמפ ככל הנראה מעוניין למנוע התפתחות כזאת.
כתוצאה ישירה מאותה שיחה בשבוע שעבר, הודיע נתניהו שישראל מסכימה לפתוח את מעבר רפיח ליציאת עזתים פצועים וחולים מהרצועה בפיקוח נציגים של הרשות הפלסטינית ושל מדינות אירופה. דוברים רשמיים במצרים יצאו מיד נגד ההודעה הזו. היא מעוררת בקהיר את החשש שאם מעבר רפיח ייפתח רק ליציאה של עזתים ולא לשני הכיוונים, זה בעצם יהיה הצעד הראשון למימוש תוכנית "הגירה מרצון".
4 צפייה בגלריה
צה"ל מהדק את הכיתור. כוחות חמאס בעזה, בשבוע שעבר | צילום: Jehad Alshrafi, איי־פי
(Jehad Alshrafi, AP)
עדיין לא ברור אם מעבר רפיח ייפתח, כשברצועת עזה ישנו חטוף חלל שחמאס עוד לא החזיר לנו. לא צריך להיות דיפלומט מיומן כדי לזהות שעצם הסכמתה של ישראל למהלך הזה הוא ויתור מדיני ברור. בעניין פירוק חיזבאללה מנשקו, טראמפ וגם נתניהו לא החליטו עדיין איך הדבר יבוצע.
כללי משחק חדשים
אירוע משמעותי נוסף התרחש ביום רביעי שעבר בלבנון. ישראל העמידה בראש נציגיה לוועדת התיאום הצבאית הפועלת בלבנון את האזרח אורי רזניק, שהוא נציג המל"ל (המטה לביטחון לאומי). לבנון, במקביל, העמידה בראש נציגיה לוועדה את השגריר והדיפלומט הוותיק סימון כרם. לשכת רה"מ הודיעה שהשניים ינהלו ביניהם שיחות כלכליות. אבל עצם קיום המפגש בין דיפלומטים אזרחיים מקרב שני הצדדים מהווה צעד לכיוון שטראמפ מעוניין בו.
מאז ועידת מדריד בראשית שנות ה-90, לא שוחחו דיפלומטים ישראלים ולבנונים ישירות. הסכמת נשיא לבנון מישל עאון וראש ממשלת לבנון נואף סלאם למפגש, מאותתת ששתי המדינות (אך לא חיזבאללה) מעוניינות להניח את העימות הצבאי מאחוריהן, ולהתקדם לעבר נורמליזציה ואולי בעתיד הרחוק להסכם שלום. עם זאת, ישראל לא נדרשת עדיין על ידי ארצות-הברית להפסיק את תקיפות ומבצעי האכיפה של הבנות הפסקת האש בלבנון או לעשות מחוות נוספות. לכן, עצם הסכמת הממשל הלבנוני למשא ומתן האזרחי הישיר מהווה צעד בונה אימון מצידו יותר משהוא ויתור מדיני ישראלי.
4 צפייה בגלריה
נזיפה "רכה" לירושלים. נתניהו וטראמפ בכנסת ישראל | צילום: אלכס קולומויסקי
(אלכס קולומויסקי)
אם נוסיף לכל אלה את הנזיפה "הרכה" שטראמפ שיגר לירושלים אחרי הקרב שניהלו לוחמי צה"ל לפני כשבוע בבית ג'ן שבסוריה, נראה שכרגע הנשיא האמריקאי מנסה לקבוע כללי משחק חדשים שיקבעו את התנהלות הצדדים ב"יום שאחרי" המלחמה: הכלל הראשון - עיקר מאמצי הצדדים לעימות בעזה, לבנון וסוריה יועברו למישור הדיפלומטי.
שנית, גם בשלב הזה ישראל תוכל להמשיך לאכוף את הבנות הפסקת האש בגזרות השונות וגם להפעיל לחץ צבאי על חיזבאללה וחמאס. אבל זה ייעשה בעיקר באש סלקטיבית ומדויקת מהאוויר ולא בתמרון קרקעי-התקפי.
כדי להבין ולנסות לצפות מה עומד לקרות בחודשים הקרובים, צריך לקרוא את מפות האינטרסים של השחקנים הראשיים: נשיא ארצות-הברית רוצה יציבות ואם אפשר שלום במזרח התיכון, לארבע תכליות שחשובות לו אישית וגם משרתות את האינטרסים האסטרטגיים של ארצו. טראמפ משתוקק לקבל פרס נובל לשלום, ומעוניין שהחברות בבעלותו, שאותן מנהלים כעת בניו, ימשיכו לצבור מיליארדים מעסקי נדל"ן וקריפטו במזרח התיכון.
פחות חיילים אמריקאים
האינטרסים האסטרטגיים של ארה"ב שאותם מקדם טראמפ מחייבים מזרח תיכון יציב, שבו מדינות הנפט הערביות אינן מאוימות על ידי איראן והחות'ים או מעוצמתה הצבאית של ישראל, ולכן אינן זקוקות לסין שקונה מהן נפט ומוכרת להן בעיקר נשק ומהווה מתחרה כלכלי. כנ"ל לגבי רוסיה. טראמפ רוצה שמדינות המפרץ, כתוצאה מהשלום והנורמליזציה עם ישראל וסילוק האיום האיראני, ימשיכו לאורך שנים להעדיף ברית עסקית ומדינית עם ארצות-הברית ועם המערב בכלל. טראמפ גם מעוניין להפחית למינימום את כמות החיילים האמריקאים שנמצאים במזרח התיכון.
השחקן המרכזי השני בזירה הרלוונטית לנו במזרח התיכון הוא נתניהו ומדינת ישראל. המנוף העיקרי של ישראל הוא ההישגים הצבאיים שצה"ל הגיע אליהם באיראן, בלבנון, ברצועת עזה ובסוריה. אבל נתניהו לא מסתפק בהישגים האלה אלא רוצה ניצחון מוחלט, שמשמעותו הפרקטית היא פירוק חמאס וחיזבאללה מנשקם, פירוז רצועת עזה וכל שטח לבנון מתשתיות צבאיות ופירוז דרום-מערב סוריה מנוכחות גורמים ג'יהאדיסטיים ונשק כבד. בהקשר זה חייבים לציין שהמשך מצב המלחמה משרת את נתניהו בשנת בחירות, בעיקר כלפי הבייס שלו.
4 צפייה בגלריה
מעוניין לשקם ולבנות. הרמטכ"ל זמיר עם רה"מ נתניהו | צילום: קובי גדעון, לע"מ
(צילום: קובי גדעון/ לע״מ)
איננו יודעים בוודאות מה מנסה נתניהו להשיג, מפני שהוא שומר את הקלפים קרוב לחזה, וחוץ מהשר המתפטר רון דרמר והמזכיר הצבאי רומן גופמן שמונה לתפקיד ראש המוסד, איש אינו יודע בוודאות לאן הוא חותר. נתניהו מתייעץ אמנם עם הקבינט, עם המל"ל ועם בכירי צה"ל, אבל זה קורה רק כשמדובר בביצוע מהלכים מעשיים, טקטיים לרוב, בשטח. בקומה האסטרטגית נתניהו גר כמעט לבדו. אופן פעולה כזה מאט מאוד את תהליכי קבלת ההחלטות האסטרטגיות בירושלים ומכרסם באיכות ההחלטות שמתקבלות. אל הריק שנוצר נכנס לעיתים קרובות טראמפ.
מלבד ניצחון מוחלט, נתניהו רוצה את המרכיבים הבאים בהסדרים שיהיו: ראשית, מניעת דריסת רגל בעזה לרשות הפלסטינית, כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית שרצועת עזה תהיה כלולה בה. כמו כן, נתניהו רוצה שלטורקיה ולקטאר לא תהיה דריסת רגל צבאית וגם לא אזרחית בשיקום עזה.
בלבנון, סביר להניח שישראל תהיה מוכנה לשקול את פינוי המוצבים שנמצאים מעבר לקו הגבול, החזרת עצירים, ולאפשר חזרה של הכפריים שברחו מדרום לבנון, בתנאי שאזור זה יישאר מפורז מנשק ומאנשי חיבזאללה.
חיזבאללה, בעזרת איראן ומבריחים סורים, משקם כעת במהירות את כוחו. לכן ישראל הזדרזה לסכל את הרמטכ"ל החדש של ארגון הטרור. מתוך 130 אלף חימושים שהיו לחיזבאללה לפני המלחמה, נותרו לו כעת רק 20 אלף, מתוכם מאות בודדות של טילים מדויקים. כעת הוא בונה במרץ את כוח הכטב"מים שלו.
בשקט מציינים גורמי ביטחון בישראל שצבא לבנון, בעזרת האכיפה באש של צה"ל, אכן הצליח לטהר כמעט כליל את דרום לבנון מנוכחות חיזבאללה ונשקו. אבל פירוק חיזבאללה מיכולותיו הצבאיות מצפון לליטני, זה כנראה למעלה מכוחו של צבא לבנון ושל ממשלת לבנון הנוכחית שחיזבאללה מאיים עליה במלחמת אזרחים.
לחיזבאללה יש גם מצוקה כספית והוא לא מצליח לפצות את הכפריים השיעים שברחו מדרום לבנון ורוצים כעת לחזור לבתיהם. על הלחץ הזה, שיפעילו העדות וממשלת לבנון על חיזבאללה, בונה כנראה טראמפ את תוכניתו להגיע להפסקת לחימה יציבה בין לבנון לישראל, ואולי אפילו לנרמול בנוסח "הסכמי אברהם".
כאמור, נתניהו היה רוצה שגם פירוק חמאס בעזה יושג באמצעים מדיניים, אבל הוא עדיין עומד על דרישתו, שאם זה לא יתבצע בטווח זמן של חודשים ספורים, ישראל תתמרן לשטח שבשליטת חמאס במערב עזה כדי לפרק אותו מתשתיותיו התת-קרקעיות ומנשקו כפי שצה"ל עושה כעת באזור רפיח, בחאן-יונס ובבית-חאנון. בשלושת האזורים האלה ישנם עדיין כיסי התנגדות תת-קרקעיים שצה"ל מהדק עליהם את טבעת הכיתור.
תמרון לתוך השטח שעדיין בשליטת חמאס כעת בעיר עזה ובאזור מחנות המרכז ואל-מוואסי יצריך מאמץ צבאי גדול ומסובך, ויתאפשר רק אחרי שהאוכלוסייה הלא-מעורבת באזורים אלה תתפנה. אבל לשם כך צריכה להתבצע תוכנית "עזה החדשה", שהמטה האמריקאי בקריית-גת הכין. זה כנראה לא יקרה בקרוב. בעיקר מפני שכוח הייצוב הבינלאומי עדיין לא קורם עור וגידים.
מה שכן מתקדם זה הקמת "מועצת השלום" שבראשה יעמדו הנשיא טראמפ ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, וכן המועצה הפלסטינית שתנהל בפועל את ענייני הרצועה. אבל נתניהו דורש את פירוק חמאס מנשקו ומיטוט שלטונו ברצועה כבר בזמן הקרוב, ואם זה לא ילך בטוב - אז במבצע צבאי ישראלי. זו נקודת מחלוקת עיקרית בין טראמפ לבין ראש הממשלה נתניהו. נקודה נוספת היא סירובו של נתניהו לתת לרשות הפלסטינית בהנהגת אבו-מאזן להיות מעורבת ברצועת עזה.
בסוריה, נתניהו רוצה אזור מפורז מצבא ומנשק כבד, שישתרע מדרום לדמשק עד גבול ירדן בדרום ובגבול ישראל בגולן עד קו הטילים ברמת הגולן. כלומר, כ-20 קילומטרים. באיראן, נתניהו דורש בראש ובראשונה את הפסקת ההתחמשות המואצת של משמרות המהפכה בטילים בליסטיים ובכטב"מים משוכללים, וכמובן מניעת חידוש פרויקט הגרעין. אינטרס נוסף של ישראל לפי נתניהו הוא הבטחת חופש השיט בים האדום ובלימת הסכנה של הסתערות טנדרים ואופנועים של החות'ים ואולי גם של מיליציות אחרות הנאמנות לאיראן דרך ירדן (ואולי גם דרך הגולן הסורי) על הגבול המזרחי והצפון-מזרחי של ישראל. החות'ים, שמתאמנים על כיבוש מוצבים ישראליים, עלולים להגיע רכובים על רכבי שטח אל הגבול המזרחי שלנו בתוך ארבע עד חמש שעות. נתניהו וצה"ל רוצים למנוע כעת חזרת 7 באוקטובר האסוני בגבול המזרחי.
שבע זירות לחימה
לצה"ל יש כעת אינטרס כמו לטראמפ לעבור משלב הלחימה העצימה להפסקת לחימה יציבה. הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר מדגיש שהוא מעוניין בראש ובראשונה לשקם ולבנות מחדש את צה"ל אחרי יותר משתי שנות לחימה. זמיר רוצה להחזיר את כשירות הצבא על ידי ארגון מחדש, והקמת מערכים חדשים מבוססי בינה מלאכותית וטכנולוגיה. כמו כן מעוניין זמיר בשיקום המשאב האנושי ובעיקר הקטנת הנטל על המילואים באמצעות מיצוי כוח האדם שיש לצה"ל, גיוס אלפי חרדים והחזרת מערך הסדיר למשטר אימונים מלא.
אבל מה שעומד בראש מעייני הצבא כעת הוא התכוננות לאתגרים המבצעיים הצפויים בשבע זירות הלחימה, לפי תפיסת הביטחון החדשה, שעיקריה הם מניעת איומים עוד בתחילתם וסיכול איומים קיימים במקום אסטרטגיית ההכלה שהייתה נהוגה עד 7 באוקטובר. עיקרון חשוב נוסף: להיות מוכנים תמיד למתקפת פתע. הרמטכ"ל רוצה להשאיר את התחקירים והמינויים מאחוריו כדי שצה"ל יוכל להתקדם לאתגרים האלה, אך שר הביטחון כ”ץ מתעקש להמשיך בפוליטיזציה של צה"ל באמצעות התחקירים והמינויים הללו.
