צפיית חובה
• "יקומות" (כאן 11) – כל זמן שתצליחו לבלות בתוך הראש של רועי כפרי – וכאן מדובר בפרקים של 25 דקות אבל נדמה שאלה דקות עבות מאוד – הוא זמן איכות. השליטה הפנומנלית של האיש במדיום מודגמת בכל הכיוונים, ללא נרטיב מובהק אבל עם מאתיים בו-זמניים, וזה מצחיק, מרעיש, יצירתי, מטופש, זכיר ונשכח ובעיקר – כן, הנה המילה הזאת: אידיוסינקרטי. לראות, ברור.
2 צפייה בגלריה
חומר הרדמה. "האיש שלי בפנים" | צילום: COLLEEN E. HAYES-NETFLIX
(צילום: COLLEEN E. HAYES-NETFLIX, COLLEEN E. HAYES/NETFLIX)
צפיית רשות
• "ילדחרא" (yes) – סדרת הביכורים של אריאל ויסמן היא בעיטה – או רסס מים מענג, תלוי מאיפה מסתכלים – לפרצוף. סיפורו של הילד השמן והדחוי של הכיתה שמוצא את עצמו סוחט את אביו הבוגדני רק כדי לשרוד הופך, בתוך שבעה פרקים קצרים, מטיפשי ומזעזע למצחיק ואירוני ולבסוף לעגום ונוגע למרות הכל. כולם מצוינים בתפקידיהם ובעיקר ויסמן, שמתגלה כסטורי-טלר כישרוני.
• "דברים מוזרים" (נטפליקס) – חצייה הראשון של העונה האחרונה עלה לשידור, מינוני הנוסטלגיה הופחתו לטובת מינוני האימה, המעריצים הוותיקים מדווחים על שביעות רצון, כל השאר עברו מזמן הלאה. לשיקולכם.
צפיית הירדמות
• "האיש שלי בפנים" (נטפליקס) – טד דנסון חוזר להיות בלש פרטי לא מקצועי שמושתל הפעם בקולג', אחרי שבפעם הקודמת זה היה בדיור מוגן. התוצאה מחלצת, כמו בעונה הראשונה, צחוק יגע ויכולה לשמש לכיבוי מוח יעיל בסופו של יום. אין שום חובה להגיע לסוף הפרק אם נרדמתם קודם.
