• זיו, "לא סוד". זמרת-יוצרת ורסטילית ומוכשרת. מצמצמת פערים בין יכולתה כמבצעת לטעמה המשובח כתקליטנית, כמפיקה מוזיקלית וכמלחינת פסקולים. קשה לי לבחור בין שתי הגרסאות שבהן ייצא השיר – ה"רשמית" וה"סקיצה". שתיהן יפות.
• הילה רוח, "שמש גבר". ב"בת ים", האלבום האחרון שלה, יש הרבה שירים יפים, וזה ביניהם. הכל אצלה מעורבב: חלומות, דמעות, כאב, פליאה, הגיגים, הזיות, שמחה, אכזבות. מאוד קל לי להזדהות עם האובססיה שלה לנושא היחסים והזוגיות: יש לה יחסי אהבה-שנאה עם השנאה ועם האהבה. ומעבר לכתיבה ולשירה שלה, האסתטיקה הצלילית שלה - לטעמי לפחות - היא מהטובות שידעה העברית.
• ג'וני שועלי, "רוח". השיר הכי יפה של ג'וני, שהספיק להקליט ולהוציא לא מעט שירים מיוחדים. לפני הרבה שנים ביקשתי מאריק איינשטיין שייתן לי ולחבריי הזדמנות להתאסף סביבו לאלבום שבו נכתוב, נלחין ונפיק לו. משהו שאולי ייתן לו צוהר לרדיו, בימים בהם הרגיש חסום על אף חריצותו והתעמקותו בכתיבה כנה וישירה. אריק היה אדיב וחמוד, אבל סירב ואמר שהוא רגיל לקרוא למוזיקאים, ולא להפך. הוא כן היה סקרן לדעת את מי עוד רציתי להזמין, וכששמע את השם ג'וני שועלי, עיניו נדלקו, הוא קם על רגליו ולא הפסיק להלל את השיר הזה, "רוח". ובצדק: יש בו הכול - חופש ודמיון, וסאונד מהחלל, ויכולת לרומם לבבות ולהוסיף טעם ורצון להשתתף בחיים.
• רועי חרמון, "גמביה". כמעט עשור חלף מאז אלבום הבכורה של חרמון - מוזיקאי מקורי ועסוק, שחתום על הרבה רגעים נפלאים: מהאפרו-ביט של טיגריס, להקתו הנהדרת, דרך האלבומים האחרונים של אביתר בנאי (יצא לי לחלוק איתו עיבוד ל"עד האהבה", כשהפקתי את השיר ב-2018) ועד לפרויקטים מעניינים נוספים. אלבומי הסולו שלו נכנסו לי עמוק ללב, ואני מודה על כל רגע שבו הוא שר ומוסיף עדינות ויופי לעולם שלנו. לפני שבוע יצא האלבום השלישי שלו בעברית, "אין כבר כלום" - יש בו את הסאונד הכי טוב עד כה, ושירה ונגינה מלאת כוונה. ייקח לי עוד איזה מאה פעם לבחון איך הוא ביחס לשניים הקודמים: "גמביה" ו"לב שמש" - שתי יצירות מופת אדירות וצנועות כאחד.
• קורין אלאל, "בואי אליי". ב-1997 הוציאה קורין את "כשזה עמוק", אלבום אדג'י אלקטרוני מרגש, לו תרמו מכישרונם ערן צור, שניגן בס אגדי וגם הפיק מוזיקלית, ענבל פרלמוטר ז"ל, עם גיטרות דוקרות ומילים נועזות, ואלי אברמוב ז"ל, איש להקת הקליק שהופקד על האלקטרוניקה, שזורחת בשיר הספציפי הזה במיוחד. זמן קצר לאחר חזרתו ארצה, לאחר שנים בארצות הברית, הוא הביא איתו את הרוח העוקצנית והחצופה שלו לצד הנינוחות, הקפדנות והסטייל שכל כך חסר פה מאז מותו בטרם עת, לפני עשור. המילים המינימליסטיות של דפנה ערוד ז"ל ייצגו בול את הרוח הקורין-אלאלית. קורין, דפנה, ענבל, אלי – את כולם חטף המוות מוקדם מדי. מזל שנשארו לנו יצירות כמו חתיכת הפלא הזאת.
סיבוב ההופעות של אמדורסקי לחנוכה ייפתח ב-14 בדצמבר במרכז עינב בתל-אביב ויגיע גם למנוף, לירושלים, לבאר-שבע, לזכרון יעקב, ללהבות הבשן ולרעננה.
