מה הופך מקום למוסד תל-אביבי, ועוד כזה שמוכר בכל הארץ? מה הופך בית קפה-מסעדה לכל כך מזוהה עם תל-אביביות? סרט הדוקו של תומר הימן על "אורנה ואלה" שהחליטו לסגור את מפעל החיים שלהן, לא מנסה לענות על השאלות הבנאליות הנ"ל. הוא לא מתיימר, ולכן כמו המסעדה עצמה - הוא מפתיע באיכות וברגישות שלו.
אורנה ואלה לא ידעו שהמסעדה הקטנה שהן פתחו ברחוב שינקין, תהיה מוסד כמו "קפה תמר" ולא תהפוך לאחד ממאות המקומות שנסגרים אחרי פחות משנה. אלא ש"אורנה ואלה" עשתה את מה שתל-אביב לא אוהבת לעשות, משהו שיותר מזוהה עם הפריפריה: עבדה קשה ושירתה לקוחות נאמנים. לכן יצא סרט מקסים שנכנס ללב, קצת יותר מ-50 דקות של שיר אהבה לתל-אביב - אבל שיר מאוד צנוע, שכולל בתוכו מאבק - וסוף בלתי נמנע.
עולה בכלל השאלה: למה דווקא המסעדה הזו שווה סרט? והתשובה די פשוטה: תל-אביב, על הטוב ועל הרע שבה - עם כל מה שהיא עדיין מייצגת ב-2025. גם הדור הצעיר מתעסק בלי הפסקה בהבדלים בין תל-אביב לפריפריה כאילו אנחנו ב-1980. הוא עושה את זה כי במידה מסוימת הפערים נשארו אותו דבר, לפחות מבחינה תרבותית. דברים קודם כל קורים בעיר ללא הפסקה, ואז מתפשטים לשאר הארץ. למרות שיש כבר אינטרנט, בזכות מוסדות כמו "אורנה ואלה" וההילה שהתפתחה סביבם: יש את תל-אביב ויש את כל השאר, שמנסים לצמצם פערים, או לחקות את הטרנדים או לבוז להם. כמעט כל דבר נמדד ביחס לאיך זה נראה בתל-אביב.
הסרט צועק "תל-אביביות" בלי לצעוק אותה, וגם שונאי העיר ירגישו בסרט הזה נחמה וגם עצב על מסעדה שנסגרת. בזמן הקצר שלהן, אורנה ואלה מביאות את כל חיבוטי הנפש שכרוכים בפרידה ממפעל חיים. הייצוג הטלוויזיוני של המסעדות מהסוג הזה בשנים האחרונות הוא "הדוב" של דיסני+. לא דומה בקצב או בטון, אבל כן מדבר על מאחורי הקלעים של מסעדה עם לב גדול. מסעדה שהתור אליה התחיל עוד לפני שעת הפתיחה, שאנשים חיכו בחוץ רק כדי להרגיש את האווירה. כדי שיוכלו להגיד שהם היו במוסד. תומר הימן הנהדר מצליח לגרום למנה הזאת להיות טעימה מאוד. אורנה ואלה זכו לפריבילגיה - לפתוח מסעדה במיקום הנכון - אבל הן מצדיקות כל דקה על המסך.
בקטנה
בתוכנית "שבע" בכאן 11 ערכו דיון מעמיק ומרגש בפעם המיליון בסוגיה: מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו לא נותן לעיתונאים לשאול אותו שאלות. דיון מלא נהי על מאחורי הקלעים של התקשורת. רק דבר אחד היה חסר בדיון המאוס והחרוש: איזה שאלות העיתונאים רוצים לשאול אותו, מעבר לנושאים הנדושים? יש עוד דרכים לעשות עיתונות מלבד לחכות למסיבת עי־ תונאים מיוחדת, ולהמתין שייתנו לך לשאול שאלה כמו ילד טוב. מה גם שממילא מי שמנהל מסיבת עיתונאים עונה מה שהוא רוצה, ולא משנה אם זה ראש ממשלה או מאמן מכבי ת"א.
