בנאום הזכייה שלו בפרס האוסקר על הסרט "אופנהיימר" אמר הבמאי כריסטופר נולאן, שעושה סרטים רק כדי שיוקרנו על מסכי ענק: "סרטי קולנוע זו אמנות שקיימת רק קצת יותר מ-100 שנה. דמיינו לכם להיות רק 100 שנה בתוך תיאטרון או ציור, אנחנו לא יודעים לאן המסע המדהים הזה שלנו הולך מכאן". זה היה נאום של תקווה לעתידו של אחד הדברים הכי טובים שתרמה אמריקה לעולם, למרות עננים כבדים שהורכבו מסרטים שרואים בטלפון כשיושבים בשירותים. עכשיו נולאן, בתפקידו כנשיא איגוד הבמאים, יצטרך להפעיל את כל כוחו כדי לנסות להבטיח שההשתלטות של נטפליקס על אולפני וורנר בראדרס לא תסמל באמת את סופו של אולם הקולנוע. זו אפשרות שוברת לב, אבל למרבה האימה היא לא הקטסטרופה הכי גדולה שמביאה איתה עסקת העוועים הזו.
המיזוג המסתמן בין נטפליקס לאחים וורנר הוא קודם כל מקרה קלאסי של עבירה על חוקי ההגבלים העסקיים של ארה"ב. הנזקים הצפויים הברורים: שבירת תחרות, עליית מחירים לצרכן, קריסת מאות בתי קולנוע ופגיעה אנושה בציבור עובדים גדול מאוד. תחת כל ממשל אמריקאי נורמלי, משתי המפלגות, רשות הסחר הפדרלית (FTC) ומשרד המשפטים לעולם לא היו מאשרים את המיזוג הזה. זה אפילו לא מקרה מסובך מדי.
והנה הבעיה הגדולה באמת: אף אחד לא מצפה מה-FTC או ממשרד המשפטים של ממשל טראמפ לעצור את המיזוג הזה. ואם כן, זה יהיה רק כדי לאפשר מיזוג דומה אחר שטראמפ ירצה יותר. ככה זה בעידן הזהב של שחיתות הון-שלטון חסרת תקדים. כל הקניין העולמי - כספי, אמנותי, טכנולוגי - נמצא בידי קבוצה קטנטנה של גברים עשירים מאוד, וכל אחד מהם יודע שאם רק ילטף מספיק את האגו הפריך של נשיא ארה"ב, שום חוק לא יחול עליו.
ביחס למדינה שהקפיטליזם הוא מרכיב מרכזי בדי-אן-איי שלה, לארה"ב תמיד הייתה חיבה לפלירטוט עם מונופולים. לקראת סוף המאה ה-19 עברו כמה מהתעשיות הגדולות ביותר באמריקה לריכוז מלא: נפט, פלדה, סוכר, רכבות, וויסקי וטבק. העוצמה שלהן עוררה לחץ ציבורי ופוליטי, שהוביל לחקיקת חוק שרמן להגבלים עסקיים ב-1890 - החוק הפדרלי הראשון נגד ריכוז כוח מונופוליסטי. תיאודור רוזוולט, מגדולי הנשיאים האמריקאים, פירק בתחילת המאה ה-20 מונופולים בולטים, האט ריכוז קיצוני של כוח כלכלי והטמיע נורמה של פיקוח פדרלי על שווקים.
ארה"ב צועדת עכשיו מהרבה בחינות חזרה לסוף המאה ה-19, ושובם של המונופולים הוא אחד מהם. הפעם זו לא תעשיית הרכבות, אלא בעיקר המדיה, ואין שום תיאודור רוזוולט שיעצור את זה. האיחוד המתוכנן בין נטפליקס לוורנר בראדרס - חברת טכנולוגיה צעירה עם אפליקציה מעולה ותוכן בינוני שקונה דינוזאור עם אפליקציה גרועה ותוכן טוב - הוא ממש עלילת הסדרה ‘יורשים’. מה שעוד חזתה ‘יורשים’ זו קונסולידציה תקשורתית שתנוצל לרעה על ידי שלטון מושחת שמטרתו לפרק את הדמוקרטיה. וממש תכף אפשר יהיה לראות את זה בנטפליקס.
ארה"ב צועדת עכשיו מהרבה בחינות חזרה לסוף המאה ה-19, ושובם של המונופולים הוא אחד מהם. הפעם זו לא תעשיית הרכבות, אלא בעיקר המדיה
