בתחנת המחקר החקלאי מו"פ ערבה תיכונה וצפונית-תמר עוסקים המדענים במציאת פתרונות לאתגרי ענף החקלאות המקומי, כאשר מגרש המשחקים של החוקרים הוא המדבר הישראלי על שלל המאפיינים שלו – מיובש וטמפרטורות גבוהות ועד מים מליחים. גם בזכות המחקרים במרכז המחקר והפיתוח מצליחה החקלאות הישראלית להשיג יתרונות מעשיים וכלכליים לחקלאי הערבה בתחרות על השווקים העולמיים.
לתפקיד המחייב של מנהלת המו"פ נכנסה מעין פלוס קטרון ב-2024, לאחר שבמשך שנים רבות ניהלה במו"פ את תחום מחקרי פרחים ותבלינים, כולל איתור גידולים ושיטות גידול חדשים ופיתוח זנים המתאימים לאקלים המקומי.
מהם האתגרים הכי גדולים היום לחקלאות בארץ?
"להבטיח את המשך הרווחיות של החקלאים בארץ. זה הדבר שהכי מאיים עלינו. כל החקלאים מתמודדים עם עליית התשומות ושחיקת הרווח, ובנוסף, בערבה האתגרים המקומיים שלנו הם איכות המים וכמויות המים שמקצים לנו".
תסבירי.
"המים שמשמשים אצלנו בהשקיה הם מים מליחים ולא כל כך איכותיים שמגיעים מקידוחים. יש תוכניות גדולות להביא מים ממתפילי אשקלון ואילת ואני מקווה שזה יקרה בהקדם, כי איכות המים משפיעה מאוד על הגידולים ועל סוגי הגידולים. למשל, כדי לגדל פטל או תות שדה צריך מים מותפלים שאין לנו כרגע באזור. אתגר נוסף זה ההתחממות. היא דוחה את השתילה ולכן מקצרת את תקופת הגידול, ולכן יש לנו פחות יבול, כי קוטפים פחות זמן".
אבל זה עולמי.
"נכון, ולכן אנחנו מחפשים זנים שיידעו להתמודד טוב יותר עם ההתחממות. אנחנו מנסים גם למצוא פתרונות של צינון אקטיבי של החממות, הבעיה היא שהצינון זו שיטה שדורשת גם אנרגיה וגם מים, אז זה מייקר את עלות הגידול. יש גם שינוי בהרכב הגידולים שהחקלאים מגדלים היום בערבה. לפני עשור הפלפל למשל היה אחד הגידולים הדומיננטיים, גם בגלל שמזג האוויר היה שונה".
והיום?
"היום הפלפל מתרכז באזור הדרומי של הערבה, שם קר יותר, ופחות באזורים האחרים".
ומה קורה עם העוינות כלפי ישראל בעקבות המלחמה?
"זה מורגש. באופן כללי היצוא של ירקות מהערבה היה בעיקר פלפלים, והוא ירד גם בגלל שינוי הגידולים, גם בגלל שקשה לנו להתחרות במדינות שבהן שכר עבודה נמוך משמעותית, והמלחמה בהחלט לא תרמה. כשיש חוסרים גדולים בשוק כן מחפשים גם אותנו, למשל עכשיו, אבל בהחלט הרגשנו את נחת זרועה של המלחמה. כך, למשל, בתחילת העונה ארזנו את הסחורה ליצוא בשקיות נקיות מכל זיהוי, כדי שלא יידעו שהמקור הוא ישראל".
ואת אופטימית לגבי שינוי המגמה בעתיד?
"אם לא הייתי אופטימית לא הייתי חקלאית", היא צוחקת ומזכירה שחקלאים הם טיפוסים אופטימיים חסרי תקנה. "אני מאוד מקווה שהמציאות תשתנה והחקלאות פה תחזור להיות ראש חץ לעולם".
ואת תכלית הכוח הזה אפשר יהיה לראות בתערוכה החקלאית הגדולה בישראל, "מו"פ ערבה תיכונה וצפונית" שמתקיימת כבר 32 שנה, וחוזרת לאחר הפסקה בת שנתיים בגלל המלחמה. בתערוכה, שתתקיים לקראת ט"ו בשבט, יציגו חברות רבות מתחומי החקלאות, בהן כאלה שמפתחות גידולים, מציעות פתרונות מים וטכנולוגיה, מערכות השקיה, כלים חקלאיים, חומרי הדברה וכל מה שהפך את ישראל למעצמה עולמית חקלאית. במרכז התערוכה בחרה השנה פלוס קטרון להקים ביתן חדשנות, שבו סטארטאפים מתחום החקלאות והטכנולוגיה החקלאית יציגו את הפיתוחים שלהם בפני אלפי מבקרים מהארץ ומהעולם, בהם אנשי ממשל, חוקרים, קניינים, חקלאים ועוד.
את לימודי החקלאות עשתה פלוס קטרון בפקולטה לחקלאות ברחובות, לצד אריאל, כיום בן הזוג שלה. שניהם קיבוצניקים במקור, היא מעין השופט, הוא ממזרע, עם חלום לעסוק בחקלאות, מה ששלח את בני הזוג להסתובב בארץ ולבדוק היכן להקים את המשק שלהם. "חשבנו על הנגב המערבי, אבל בשנת 1999, בעקבות פגישה עם חבר של אריאל, הגענו למושב עידן שבערבה ואנחנו כאן מאז", היא מספרת.
היא בת 53, והשניים הורים לעופרי (24), אלעד (23) ועדי (16), ובנוסף הקימו עם שותפים חקלאים מהמושב את חברת קדמה בע"מ לגידול ולטיפוח זנים חדשים וייחודיים של עגבניות, והם מספקים עגבניות בהזמנה מיוחדת לשפים ולמסעדות. עוד הם מגדלים גם פטל חורף לשוקי ישראל וליצוא. ובכלל, היא מזכירה שהכי נעים לבוא לערבה בחורף, במזג האוויר הנוח והנעים, ולפגוש את הגידולים בשיא שלהם – השדות עם הפלפלים, העגבניות, החצילים.
סבתא שלי הייתה מתעלפת מהפתעה, כי חצילים, עגבניות ופלפלים זה של קיץ ואנחנו בחורף.
"נכון. היתרון שלנו הוא שהחורף שלנו די נחשב קיץ בהרבה מדינות, מה שמאפשר לנו לגדל גידולי קיץ בחורף, ואנחנו לא צריכים להשקיע יותר מדי כמו באירופה ולגדל בחממות זכוכית או להשקיע אנרגיה בתאורה".
קצת הורס את הרומנטיקה של עונות השנה. אני אוהבת להתגעגע.
"היום אנחנו כצרכנים לא אוהבים להתגעגע.
אין דבר כזה שלא יהיו בסופר עגבניות כל השנה. אפילו אבטיחים אפשר למצוא כל השנה, אבטיח מתחילים לקטוף כבר בפברואר-מארס".
מה הגידולים הבאים שאתם מפתחים?
"יש לנו גם מטע קטן של ליצ'י, אנחנו מגדלים קצת קובו ופיטאיה, ויש לנו גם שיזף הודי שהוא קרוב משפחה גדול יותר של הדומים. אלה כיוונים חדשים שאנחנו בודקים", היא מסכמת ומזמינה להגיע לתערוכה בערבה, לראות, להריח ולטעום הכל מקרוב.
