והרי החדשות שלאף אחד לא דחוף לשמוע: הליהוק לעונה הקרובה של 'מחוברים' הושלם, ואל תעצרו את נשימתכם, או כל עיסוק אחר, לגבי רשימת המשתתפים שיאפשרו הצצה בלתי מפולטרת – מלבד עריכה דרקונית, אישור סוכנים, מעבר גורמי יח"צ ואריזת בונבוניירה – לחייהם.
העונה ישתתפו בתוכנית הזמר וכוכב הרשת משה כורסיה, שורדת השבי אמילי דמארי, פליטת הריאליטי הנצחית עינב בובליל, פליט סטטיק ובן-אל בן-אל תבורי, ופליטתו שלו, אורטל עמר.
אתם עוד כאן? הפתעתם. הייתי פורש בעצמי אלמלא התחייבתי כבר לטקסט הזה, אבל בואו נאמר במלוא העדינות כי בגופה של 'מחוברים' לא נותרה עצם מקורית אחת. כל מה שעשה את הדוקו-ריאליטי החלוצי הזה למוקד עניין הוחלף בתמהיל הנדוש והזול המקובל של כוכבי רשת, משפיענים וכל מה שהפך את 'הבוזגלוס' ו'אחותי ג'קי' למה שמעולם לא היו או התיימרו להיות.
'מחוברים' דווקא התיימרה, ויותר מזה: מימשה. לפחות עד שלב מסוים, 'מחוברים' הזיעה באמת כדי לבצע צלילות עומק לחיים פחות שגרתיים של אנשים, שהביאו איתם למסע איזה מטען קודם שאיננו בהכרח כוכבוּת רשת. היא ליהקה משתתפים שלא בקורלציה ישירה למספר עוקביהם, והגיעה למסך עם הצעת הגשה ייחודית: אנשים שמחזיקים במידות מספקות של מודעות עצמית כדי להיות מסוגלים לתעד את עצמם בכנות מרחיקת לכת ולספר סיפור שאיננו מתחשב, לפני הכל, בצרכיו של הסוכן שהביאם עד הלום.
זה הפך את התוכנית לסדרה שהרגישה לא רק חיה ופועמת, אלא בלתי צפויה והולכת על הקצה. משתתפיה לקחו על עצמם סיכון ממשי בהשמדת ערך, מבלי שהובטחה להם לרגע גאולה דרך ביבי חדר העריכה. לעיתים להפך.
מה נותר מזה? האם ייסורי בן-אל, פרודתו או עינב בובליל, לא זכו לכל כיסוי אפשרי? האם קיימים שם מים עמוקים שאיש טרם שיכשך בהם? אלו שאלות רטוריות, שחלות במידה פחותה על אמילי דמארי – כאן 'מחוברים' סתם חוצה ברגל גסה את הקו האדום שבהפיכת שורדי שבי לכוכבי ריאליטי. כורסיה הוא יישור קו מתבקש עם הזמן והמקום – פופ אמוני ועזה תחילה – ואולי תקוותה היחידה של 'מחוברים' לסיפור שטרם שמענו. נראה. או שלא. כנראה שלא. כי בקרב המאסף על תשומת הלב וזמן הצפייה ההולך ומתפזר, 'מחוברים' בחרה, בעצם התמהיל, להפסיד, ובנימוק הבסיסי מכולם: אתם לא אמיתיים.
