עם כל הכבוד לרכישת וורנר על ידי נטפליקס, פרשת השבוע בפיד קולנוע עוסקת בתושב ת"א, קוונטין טרנטינו: הבמאי והאח אולי סבל מעצבנות ג'ט לג חריפה והחליט לפתוח ג'ורה בפודקאסט נגד פול דאנו, משחקני המשנה החביבים והעדינים בהוליווד, רק כזה עם קול חורק מעט ופרצוף שקצת מזמין אגרוף. זה בדיוק מה שטרנטינו עשה: הוא טען שהשחקן הרס את הקלאסיקה 'זה ייגמר בדם' (מה?) וכינה אותו - אדם חלש ממנו בהרבה בכל מדרג בתעשייה - "זין רופס", "רוטב חולשה" ו"השחקן הכי גרוע באיגוד השחקנים באמריקה". עוד הוסיף שהוא גם ממש לא אוהב את אוון וילסון ומת'יו לילארד, שאגי מ'סקובי דו'. סתם שירגישו טוב עם עצמם.
תעשייה שלמה קפצה להגן על דאנו, אבל אם כבר טעם השבוע היה להתהפך קצת על טרנטינו, למה לא להמשיך בנושא אחר שמעצבן אותו: נטפליקס. אכן, כפי שהוא טוען, הקולנוע כחוויית צפייה המונית באולמות נראה אבוד. הקסם של שנת 'ברבי' ו'אופנהיימר' לא שוחזר, ושלושת הסרטים המצליחים של השנה ('מיינקראפט', 'סופרמן' ו'לילו וסטיץ'') סתמיים לא פחות מהזבל השגרתי שנטפליקס מעלה כל שבוע.
אם הקולנוע כאמנות פופולרית גוסס, זה כי הקולנוע לא מצליח להציב פייט, בניכוי נולאן, ספילברג, פול תומאס אנדרסון וסקורסזה פעם בשלוש שנים וטרנטינו פעם בעשור. אבל בינתיים אפשר להסתכל בשוליים, ושם - כלומר בנטפליקס - המצב מצוין. אפשר לקלל עד מחרתיים את המנכ"ל המהפכן שלהם, טד סרנדוס, שמבטיח לזרוק גם את כל הסרטים בהפקת וורנר לסטרימינג בתוך חודש, ובמקביל להודות שיש לו טעם משובח. בעונת האוסקרים הנוכחית, למשל, הוא שלף חבילה מלאה באסים: 'ג'יי קלי' המרגש עם ג'ורג' קלוני (סרט על מות הקולנוע, חה!), 'הגל החדש' של ריצ'רד לינקלייטר שבדרכו מרפרר לאותו עניין (ויופץ בישראל בנפרד מענקית הסטרימינג), 'פרנקנשטיין' של גיירמו דל טורו (יש לו מעריצים, הח"מ אינו אחד מהם) ו'חלומות רכבת' הנפלא.
אלו סרטים שבשנות ה-90 היו רצים חצי שנה בקולנוע לב, מספיק זמן כדי להמליץ לבני דודים ולהורים שאוהבים קולנוע אחר. העניין הוא שניסיתי, וההורים שלי מאז ימי הקורונה מעדיפים נטפליקס. עוד ייכתבו פה טורים על כמה היא הרסה, הורסת ותהרוס את הקולנוע, ובמקביל באופן אירוני משמרת חלק חשוב ממנו כשמורת טבע. אוהבים אנחנו את האח הגדול.
לא רק חורבן. 'ג'יי קלי'
