הקרקע בוערת לנו מתחת לרגליים. העולם דוהר קדימה וברור שאסור לנו, מדינה קטנה במזרח התיכון, להישאר מאחור. אבל בזמן שהעולם משתנה בקצב מטורף, מתקבלות כאן החלטות פוליטיות שפוגעות ביכולת שלנו להמשיך ולהתקיים במרחב. ככה פשוט, ככה רע. החלטות קצרות ראייה, מונעות מלחצים פוליטיים רגעיים, שמפרקות את יכולתה של ישראל להגן על עצמה.
"חוק דרעי-אטיאס", או בשם הפוליטי שלו, "חוק ביסמוט", הוא מהלך שמסכן את עצם קיומה של המדינה. את החוק הזה משווקת הקואליציה לציבור כ"פתרון למשבר הגיוס", אך בפועל הוא מחסל את עצם האפשרות לגיוס חרדים. במקום לחזק את צה"ל, הוא מרוקן אותו. הוא לא פותח דלתות להשתלבות חרדית, הוא כולא חרדים בישיבות (גם כאלה שלא מעוניינים בכך). במקום לסייע לחרדים להיכנס מתחת לאלונקה, הוא סוגר את הפתחים לחברה הישראלית. במקום לאכוף את החוק הקיים (כפי שהיה מצופה במדינת חוק) שבכוחו היה להביא לעשרות אלפי מתייצבים כבר בשנתיים הקרובות, הממשלה מנסה לבטל אותו באמצעות מתווה שמעניק פטור רחב ומעודד הישארות בישיבה כמסלול היחיד הריאלי. כלומר, הממשלה מתכוונת לבטל את חוק שירות ביטחון רק עבור מי שנולד למשפחה חרדית. כל מי שלא נולד חרדי נשלח לבקו"ם בגיל הגיוס.
מעבר לפגיעה הקשה בצה"ל ובמשרתי המילואים, שימשיכו לטחון אלפי ימי מילואים עשורים קדימה, הפגיעה האמיתית עמוקה בהרבה: החוק לא רק מנציח את ההשתמטות החרדית בעשרות ומאות אלפים, הוא מבטיח שהם לא יהיו מסוגלים להשתלב במדינת ישראל. הנתון הפשוט והמצטבר הוא שאחד מכל ארבעה ילדים שעולים השנה לכיתה א' הוא חרדי. רובם מתחנכים במערכות שאינן מלמדות מתמטיקה בסיסית, אנגלית, או כלים שמאפשרים תעסוקה במאה ה-21. וכשמגיעים לגיל 18 בלי אפשרות אמיתית לשרת ובלי היכולת לעבוד בעבודות מתגמלות בעידן המודרני, הדרך לעוני ולתלות כלכלית אינה בחירה, היא גורל שהמדינה עצמה מכתיבה.
חוק ביסמוט מנציח לדורות בדיוק את המציאות הזו. הוא יוצר מסגרת שבה מי שמתחיל בישיבה נותר בה, ומי שמבקש לצאת משלם מחיר חברתי, משפחתי וקהילתי כבד מנשוא, ולמעשה בלתי אפשרי. וכך, בשביל אינטרסים פוליטיים נקודתיים שיאפשרו לקואליציה להתקיים עוד כמה חודשים ספורים, המדינה מאמצת מדיניות של ניתוק של החרדים מהגורל הישראלי וממחויבות למדינה במקום מדיניות של שילוב. במקום לבנות עתיד משותף הממשלה מתכופפת לחלוטין ללחץ העסקנים החרדים ובכך מייצרת עתיד מפוצל, לא שוויוני, לא צודק וכזה שיפרק אותנו.
כמו בתאונת שרשרת, התוצאה של חוק ההשתמטות ידועה מראש: גדלים כאן דורות של מאות אלפי צעירים שלא מתגייסים, לא משתלבים, ולא נושאים בנטל. דורות שגודלם המוחלט והיחסי עולה, אך כישוריו נשחקים. מאות אלפים שאינם יכולים לתרום לביטחון, לחדשנות או לכלכלה דווקא כאשר ישראל זקוקה לכל מוח, לכל זוג ידיים, לכל אדם שמסוגל להוביל אותה קדימה.
ביטחון לאומי איננו רק 35-F ושכבת לייזר. ביטחון לאומי הוא חברה וכלכלה שמסוגלות להחזיק צבא גדול, חזק וטכנולוגי, מערכת חינוך שמייצרת מצוינות, ומדינה שבה האחריות היא משותפת והערבות ההדדית מחזיקה יחד את הרקמה האנושית. כשחלק עצום מהאוכלוסייה נותר מחוץ למעגלי הגיוס, מודר מהשכלה בסיסית ומחוץ לשוק העבודה, אין עליונות טכנולוגית, אין צבא חזק, ואין ישראל חזקה.
למרבה האירוניה והזוועה, בזמן שכאן עסוקים בהנדסת פטורים ומתווי השתמטות והתבדלות, מדינות במרחב שסמוטריץ' קורא להן בלעג "המדינות המדבריות" - סעודיה, איחוד האמירויות וקטאר - משקיעות מיליארדים במדע, בטכנולוגיה ובחדשנות. הן רואות את העתיד ומתכוננות אליו. כאן, בגלל שיקולים של פוליטיקאים נטולי חזון שחושבים רק על ההישרדות שלהם, כורתים את הענף שעליו אנחנו יושבים.
ישראל התקיימה 75 שנה בזכות יתרון אנושי ומוסרי. חוק ההשתמטות של ביסמוט מאיים להפוך את היתרון הזה לזיכרון רחוק. אנחנו, הדור הצעיר, לא יכולים להרשות את זה ולא נאפשר לזה לקרות. לא אחרי שנתיים עקובות מדם, לא אחרי שאיבדנו כל כך הרבה, ולא אחרי שראינו מטווח אפס מהי המשמעות של חולשה. היום, יותר מאי פעם, ברור שהמאבק על עתיד המדינה הוא ביטחוני שיאפשר את הקיום הפיזי. אבל לא פחות מכך הוא גם חינוכי, חברתי וכלכלי.
בעוד 75 שנים, כשהדור שלי יהיה מוכן להעביר את הלפיד הלאה, נסתכל על הנכדים שלנו שגדלו כאן ונשאל את עצמנו שאלה אחת: האם השכלנו לשמור על המדינה שנמסרה לנו? האם העברנו את הנס שקם פה ב-1948 לדורות הבאים?
אני בטוח, ואעשה יחד עם החברים שלי הכל כדי שהתשובה תהיה: כן! הדור שלנו קם והציל את מדינת ישראל בשעתה הקשה ביותר. לא ויתרנו על המדינה שלנו, לא נרפה ולא נרשה לפוליטיקה הרסנית ומושחתת להרוס את העתיד של כולנו.
כתף אל כתף אנחנו נעמוד מול האתגרים שלפנינו ונחזיר את המדינה המדהימה הזאת למסלול.
יונתן שלו הוא מייסד ארגון המילואימניקים הצעירים "כתף אל כתף"
כשחלק עצום מהאוכלוסייה נותר מחוץ למעגלי הגיוס, מודר מהשכלה בסיסית ומחוץ לשוק העבודה, אין עליונות טכנולוגית, אין צבא חזק, ואין ישראל חזקה
