אחרי יותר משנתיים, כיכר החטופים משנה את פניה: אתמול החל פירוק המיצבים בכיכר החטופים ברחוב שאול המלך בתל-אביב, שהייתה מקום המפגש המרכזי של משפחות החטופים, שורדי השבי ואזרחים שהביעו תמיכה במאבק להשבתם. הפירוק החל אחרי שהפעילות המרכזית עברה מעצרות במוצאי השבת לקבלות שבת בכיכר, בתיאום עם משפחתו של החלל החטוף האחרון - רס"ר רן גואילי ז"ל.
בשלב זה מיצבים כמו המנהרה, שלט התקווה והפסנתר של אלון אהל נותרו במקומם, לצד הלוח הענק שמציין את הזמן שעבר מאז הטבח והחטיפות ב-2023, ועדיין לא ברור אם זה "סופה" המוחלט של הכיכר, שסימלה את המאבק לשחרור החטופים יותר מכל מקום אחר.
את מאות ואלפי השלטים אוספים פעילים במטה המאבק להשבת החטופים, ואזרחים מתאספים לנגן על הפסנתר גם כשמסביבם פועלים לפירוק הבמה המרכזית - שאירחה שבוע אחרי שבוע מאות אלפי ישראלים והייתה למקום של תקווה.
מישל אילוז, אביו של גיא אילוז ז"ל, חלל חטוף שהושב מעזה בעסקה האחרונה, אמר: "זה היה לנו בית, מקום שבו הרגשנו את החיבוק של כל העם הזה. העצב הוא אינסופי על הפירוק הזה כי הוא מפרק את מה שהיה לנו, אבל אם לא נחזור למסלול לא נוכל להתקדם. צריך להמשיך לקרוא לה כיכר החטופים ולהשאיר משהו שיזכיר את כל הפעילות שהייתה שם, כי זו הייתה באמת התארגנות אזרחית שלא הייתה אף פעם ואני לא חושב שגם תהיה. אני באמת מודה לעיריית תל-אביב, שהבינה את צו השעה ואת הצורך של המשפחות".
אלה בן עמי, בתו של אוהד בן עמי שנחטף ושוחרר אחרי 491 ימים, הוסיפה: “הכיכר הייתה הבית שלי כשלא היה לי בית והייתי צריכה מקום להרגיש בו חום ואהבה. לעולם לא אשכח את השעות, הלילות והימים שביליתי שם, ותמיד הכיכר הזו תהיה חלק ממני. זו לא רק הכיכר, אלו האנשים. תמיד ידעתי שאני אגיע ויהיה מי שידאג לי ויהיה איתי שם. זה היה המקום הכי משמעותי בתקופה הזו”.
דני בר גיורא, מנכ"ל מטה משפחות החטופים, שיתף: "אנחנו בימים מאוד מאתגרים. מצד אחד, המשימה לא הושלמה עד שרן גואילי יחזור. אנחנו מלווים את המשפחה בכל דרך אפשרית. אבל הסיפור הוא לא אותו סיפור - זה כבר לא מאבק, אלא השתדלות שההסכם יקוים כלשונו. האירוע הגדול שהיה פה בכיכר במשך שנתיים כבר לא באמת משרת את מטרת השבת החטוף האחרון. לגבי הכיכר, אנחנו בדין ודברים עם עיריית תל-אביב, שזו הזדמנות להודות לה על התמיכה האדירה. הלוואי שבעוד שבוע נקים את הבמה מחדש, כי נשבענו לעשות עצרת גדולה לסיום כשכל החטופים יהיו פה. מחכים לרן".
נעה קינן, בת 49 מתל אביב, מתנדבת במטה כבר שנתיים, סיפרה: "ב-8 באוקטובר נשבר לי הלב. עבדתי בעיריית תל אביב והייתי במלון מפונים, הבנתי כמה מדינת ישראל נעלמה מהתמונה, לאיזה שבר עמוק הגענו. אנחנו פה עד החטוף האחרון, כולל. המשפחה של רן ראויה לסיום הזה".
עיריית תל אביב-יפו מסרה: "כל עוד לא שב אחרון החטופים, העירייה אינה עוסקת בשאלות הנוגעות לשינוי שם הכיכר או לאופייה. כשיגיע הזמן המתאים יוקם צוות חשיבה שיבחן את האפשרויות - הן לגבי שם הכיכר והן לגבי אופי ההנצחה והשימוש בה".
ביום שישי נערכה בכיכר קבלת שבת בהשתתפות המונים בקריאה לשחרורו של רן גואילי. באירוע נאמה שירה גואילי, אחותו של רן, שאמרה כי "רני הוא החטוף האחרון שנותר בעזה - אבל הוא הראשון, תמיד. הראשון לעזור, הראשון לסייע, הראשון להציל. רני הוא באמת מספר אחד".
