איש אחד // קייאיצ'ירו היראנו } תרגום: עינת קופר } הוצאת כתר } 280 עמ'
בשיר 'כשהלכה ממני נערתי', מתאר נתן זך כיצד ירד לבית הקפה שמתחת לביתו והתעכב על שלושה אנשים שישבו לשולחן. הוא הבחין בגובהם, בבגדיהם ובמילים שיצאו להם מפה, ואילו הם "לא הרגישו בי". "ישׁ רֶגַע כָּזֶה", ממשיך זך, "אָדָם נִכְנָס וְיוֹשֵׁב/ וְאִלּוּ אַחֵר חוֹשֵׁב/ שֶׁרַק רוּחַ סוֹבְבָה אֶת הַדֶּלֶת" (השיר לקוח מתוך 'שירים שונים').
'איש אחד', ספרו של קייאצ'ירו היראנו, עוסק במידה רבה באותו אדם שנכנס למקום כלשהו, אבל מה שנותר ממנו ומהרושם שהשאיר בעולם הוא הרוח שמסובבת את הדלת. קוראים לו דַאיסוּקֶה טַנִיגוּצִ'י והוא מגיע לעיירה קטנה ושכוחת אל באי הדרומי של יפן, קיושו, שם הוא פוגש אישה שעברה טרגדיה משל עצמה ומתחתן איתה. דאיסוקה מתפרנס מחטיבת עצים, ואחד מהם נופל עליו והורג אותו. לאחר מותו מתברר שזהותו שונה מזאת שהציג: למעשה, 'דַאיסוּקֶה טַנִיגוּצִ'י' הוא זהות מושאלת, לרבות ההיסטוריה שלו, ילדותו ויחסיו עם משפחתו. היכן נמצא דיאסוקה האמיתי? תעלומה זו מופקדת בידיו של עורך דין בשם קידו, שחוקר את המקרה המוזר ונשאב אל מחילת ארנב מסחררת שבליבה רשת עבריינית להחלפת זהויות שפועלת בכל יפן. החיפוש, הבילוש וחשיפת האמת הם לב ליבו של הספר.
זהות היא הנושא המרכזי של המאה ה-21. קשה להפריז בנוכחותה התמידית: זהות מגדרית, זהות פוליטית, זהות לאומית. הפוליטיקה של הזהויות באה לידי ביטוי בכל תחום בחיינו ומשנה אותם בהתאם. ההנחה הבסיסית, כך נדמה, היא שיש זהות: את חלקה אנחנו בוחרים וחלקה הוא תוצאה של נסיבות ומשתנים שאינם תלויים בנו, כגון היכן נולדנו, המצב הסוציו-אקונומי שחורץ גורלות, המגדר שגוזר התייחסות מסוימת מהסביבה ומרחב ההזדמנויות שהוא מקנה לנו. גם בספר הזה, הזהות הפוליטית באה לידי ביטוי ומשפיעה על מסע הגיבור: קידו, עורך הדין, ממוצא קוריאני ובמסע הבילוש והחקירה שלו הוא מגלה כמה עובדה זו השפיעה ומשפיעה על חייו. המתח הגזעי ביפן בין קוריאנים (וגם סינים במידה רבה) ובין יפנים 'אסלים' שב ועולה בספר, החל מטבח הקוריאנים לאחר רעידת האדמה בקנטו בשנת 1923 ועד לזמן הנוכחי, שבו מתקיימות הפגנות נגד ה'פלישה' הקוריאנית ודרישה להעדיף יפנים במקומות עבודה, בדיור ובזכויות הפוליטיות. קידו, הרואה את עצמו יפני לכל דבר, נאלץ להתמודד עם הזהות הלאומית שלו: לא כי הוא רוצה, אלא כי התקופה והנסיבות מכריחות אותו.
אולם השאלה שמציף הסופר הינה רחבה ועמוקה יותר: מהי זהות בכלל? האם זהות היא מוצר, מטבע עובר לסוחר? קידו מגלה שבעזרת כסף וקשרים יכול אדם להחליף זהותו בקלות, לעטות על עצמו זהות אחרת לחלוטין, כמו חולצה או אפילו כמו עור, ולהתמסר לה באופן מוחלט. במהלך הקריאה הקורא שואל את עצמו שוב ושוב, על מי מדובר עכשיו? מי הוא מי? מי החליף את זהותו ומי מתעקש עליה? האם מדובר בחטא שדינו מוות, או שמא להפך, מדובר בגאולה אמיתית ואפשרית? הקושיות הללו נותרות ללא מענה, עד שהקורא עצמו נותר ללא קרקע מוצקה לצעוד עליה. היראנו מציג לפנינו עולם מעורער עד היסוד, שבו אין זהות מהותית ואין גורל ואין ביטחון כלל.
הערעור המוחלט בא לידי ביטוי גם במעשה הספרותי, מה שהופך את הרומן המשוכלל הזה לערב רב של ז'אנרים החיים בתוכו: זה ספר בלש כמו שזה ספר פילוסופי; מותחן פסיכולוגי שלוקח את הקורא לקצה כמו שהוא מסעו של האדם הבודד המחפש אחר משמעות בעולם מתפורר. כלומר, גם הזהות הספרותית היא פיקציה, שנועדה לארגן את העולם אבל אין לה מהות משל עצמה. המהות היא הכתיבה, היצירה הספרותית. בפרוזה מאופקת ועדינה אנחנו נחשפים לכל צדדיו של האנושי: האכזרי, החומל, הזקוק לאהבה, המנסה בכל דרך לחמוק מתנאי הזהות שניתנו לו. האם הוא מצליח? קשה להכריע: לרגעים התשובה היא כן ולרגעים התחושה היא שאין מוצא מהמָכְּתוּבּ המקולל.
השיר של זך אינו מסתפק ב"רוח שסובבה את הדלת" אלא הולך צעד נוסף ואכזרי, אל המשפט האחרון: "או אפילו לא זה". היראנו אינו מרחיק לכת עד כדי כך, הוא מתעקש שהאדם, בבסיסו חסר הזהות, מותיר רושם כלשהו, עקבות בחול, גם אם זמניים. החותם נותר אצל האנשים שחייו נקשרו בחייהם: האהוב או האהובה, הילדים שהותיר אחריו, קשרים שנוצרו במקומות עבודה, חברים למאבק כזה או אחר, בני אדם שבבדידותם נגעו בבדידותו. ובכך ננוחם. אולי. •
