אחד הדברים הסמויים מן העין בכל הנוגע למורכבות היחסים בין ישראל לארה"ב קשור בכך שעבור מדינות רבות בעולם ישראל חשובה לא רק כי היא חזקה בפני עצמה, אלא גם בהיותה מפתח לבית הלבן. כך, למשל, חלק מהרצון של נשיא מצרים, סאדאת, לחתום על הסכם שלום עם ישראל היה טמון ברצונו להתקרב דרכה לארה"ב. וגם את המו"מ לשלום שניהל אסד האב עם ישראל בשנות ה-90 אפשר היה להבין בעיקר כרצונו להתקרב לוושינגטון דרך ירושלים, ולאו דווקא מתוך שאיפה כנה לחתום על הסכם עם ישראל.
האמונה שישראל היא המפתח לארה"ב מבוססת גם על דעות קדומות בדבר הכוח היהודי באמריקה, וגם על ניתוח רציונלי של ריאל פוליטיק, שהפנים את קרבתה האינטימית של ישראל למעצמה הגדולה בתבל.
מה שקורה תחת ממשל טראמפ משנה את המגמה גם בהקשר זה. כלומר, ישראל היא עדיין בעלת הברית האסטרטגית הקרובה ביותר של ארה"ב במזרח התיכון, אבל תחת טראמפ הגישה לאמריקה נפרצה. למעשה, כל מנהיג ערבי שרוצה להתחבב על טראמפ – ראו, למשל, ג'ולאני בסוריה או אמיר קטאר – ולארה"ב יש אינטרס ביחסים עימו, מקבל גישה ישירה לבית הלבן. השינוי במעמדה של ישראל בממד הפחות מדובר הזה עלול להחליש אותה בעתיד, ואי-היכולת למנוע מכירת מטוסי אף-35 לסעודיה ולטורקיה היא רק הקצה הבולט והעכשווי של המגמה.
השבוע נודע כי ישראל תדרוש לבטל את מעמד הפליטות לפלסטינים המתגוררים ביו"ש ובעזה בתמורה לכך שהרשות תורשה להשתתף בניהול הרצועה. יש היגיון רב בתביעה לבטל את מעמדם של הפלסטינים שלמעשה חיים בארצם ולא מחוצה לה כפליטים. אבל הדרישה הזו תהיה משמעותית רק בתמורה לחידוש המו"מ המדיני מול הפלסטינים. אחרת נושא הפליטות יישאר משחק האשמות קנטרני בין הפלסטינים, שמתעקשים על הזכות למעמד פליט גם לבני הדור הרביעי, לבין הישראלים, שמתעקשים לבטל אותו ללא מתן התמורה היחידה שיכולה לחסל את המעמד הזה בפועל: עצמאות.
מינויו של דוד זיני לראשות השב"כ החל בדרך בעייתית, בשיחה קצרה שהתנהלה בין נתניהו לזיני במכונית, מה גם שזיני הונחת על הארגון מבחוץ, מהלך שאמנם כבר קרה בעבר אבל גם הוא חריג, שכן לרוב ראשי השב"כ מתמנים מתוך הארגון. הדברים הגיעו לשיאם כשראשי שב"כ קודמים עתרו נגד מינויו של זיני עם כניסתו לתפקיד. אבל אם שופטים את המינוי שלא מבעד למשקפיים פוליטיים ואתיים מגלים שלעיתים דווקא מינויים לא שגרתיים מצליחים לנער תפיסות שנהפכו לאקסיומות למרות שהן שגויות. הכוונה היא להחלטה החדשה לערב את שב"כ בפשיעה במגזר הערבי.
הפשיעה במגזר הערבי מחייבת טיפול עמוק ומיידי קודם כל מפני שהערבים הם אזרחים שלא יכולים להיות מופקרים על ידי רשויות החוק. ככל שיופקרו, הם גם יתנכרו יותר למדינה. הסיבה השנייה היא שמה שקורה עתה במגזר הערבי יגלוש בעתיד גם למגזר היהודי. הפשע אינו דבר שניתן לתחום אותו, וככל שהפשיעה במגזר תתעצם ומאחוריה יצטבר עוד ועוד כסף, באופן טבעי היא תופנה לקהל היעד הבא, המגזר היהודי. ומכיוון שברקע עומד גם הסכסוך הלאומי, לפנינו מתכון מסוכן לעתיד המדינה ותושביה כולם. מוטב היה שהמשטרה ורשויות נוספות היו מצליחות במיגור הפשיעה. אבל אם הן לא מסוגלות, מעורבות שב"כ תהיה לטובת כולנו, ערבים ויהודים כאחד.
מה שקורה עכשיו במגזר הערבי יגלוש בעתיד גם למגזר היהודי. הפשע אינו דבר שניתן לתחום
