1. איזה רב ייתן גב
באיחור לא אופנתי, אחרי שהרבנים החרדים התפלפלו על כל אות בחוק הגיוס, גם יו"ר הציונות הדתית הזעיק אליו את הרבנים שלו להתייעצות. סמוטריץ', שנוטה לקבל החלטות לבד או בפורום מצומצם של חמישה רבנים מקורבים, נדרש הפעם לגב רחב יותר מההנהגה הרוחנית של המגזר כדי לגייס לגיטימציה מול הבייס שלא מבין איך המפלגה שמתיימרת לייצג את המגזר שמשרת בהמוניו, זורמת עם שימור ההשתמטות.
5 צפייה בגלריה
עו"ד שרית אפק. גם באופוזיציה ראו בה לאורך השנים משפטנית הוגנת, שומרת סף | צילום: עמית שאבי
(עמית שאבי)
אפילו הלוקיישן נבחר בהתאם: בית ההארחה רמות שפירא שנקרא על שם משה חיים שפירא, ראש "המזרחי" המיתולוגי. גם הקבוצה שהוזמנה, שמנתה כ־20 רבנים, הייתה מגוונת יחסית: מהצד הליברלי בלטו בה הרב תמיר גרנות מתל־אביב, שבנו סרן אמתי ז"ל נפל במלחמה בצפון, והרב יעקב מדן מגוש עציון, שבנו אלישע איבד את שתי רגליו בבית־חאנון. שניהם דוברים רהוטים של המחנה המתנגד בחריפות לפטור מגיוס, אבל רוב הרבנים בחדר – שהמכנה המשותף להם הוא שמאות ואלפי תלמידיהם היו בחזית במלחמה האחרונה – קרובים יותר מטבע הדברים לאגף החרד"לי של סמוטריץ'. למשל: הרב יהושע שפירא מרמת־גן, הרב דוד דודקביץ מיצהר, והרב יגאל לוינשטיין, מראשי מכינת בני דוד בעלי.
חמש שעות וחצי נמשך הדיון שהחל בשמונה בערב של יום שלישי, ונמשך עד אחת וחצי בלילה. שיחה פתוחה. כמעט כל הנוכחים דיברו. הרב גרנות אפילו חילק נייר עמדה משלו, גם השר אופיר סופר – המתנגד החריף ביותר לחוק במפלגת הציונות הדתית – פרס את משנתו, אבל הם היו במיעוט ביחס לשאר המוזמנים. את ההרכב קבעו אנשי יו"ר המפלגה.
סמוטריץ' מצידו הסביר לרבנים שהכאב שלהם ושל תלמידיהם אותנטי, אבל בחוץ מתנהל קמפיין "על הראש" של הציונות הדתית שמטרתו להפיל את הממשלה. זה קוד אפקטיבי שגרם לחלק מהנוכחים להודיע מיד שהם מתנגדים להפלת ממשלת ימין. מול הדרישה של סופר לקדם את תוכנית "חשמונאים תחילה" – שמשמעה גיוס מידי של כ־2,000 חרדים לחטיבה החרדית – טען סמוטריץ' שצה"ל לא באמת ערוך לקלוט אותם. לדבריו, אנשיו בדקו עם בכירי הצבא וחזרו עם תשובה שלילית לגבי ההיתכנות לקלוט מספר כזה תוך זמן קצר. בוועדת החוץ והביטחון, אגב, נציגי אכ"א דווקא טענו שבכוחם לקלוט מתגייסים חרדים ללא הגבלה.
ובכל זאת – דווקא שיקולים של תנאי שירות דיברו אל ליבם של חלק מראשי הישיבות. לאורך השנים הם זוכרים חיכוכים לא מעטים עם הצבא על מסגרות מגדריות נפרדות ועימותים על שירת נשים. גם פיילוט עדכני לשילוב בנות בשריון מטריד מאוד את צמרת רבני ההסדר.
בסוף הדיון לא היו הצבעה או סיכום, אבל בעצם קיומו כבר השיג סמוטריץ' את הגיבוי שנזקק לו כדי להמשיך לתמרן פוליטית בלי לשבור את הכלים. אחד הרבנים גם הציע לחבריו לקדם מכתב תמיכה פומבי במהלכי יו"ר המפלגה. בינתיים זה לא קרה. לאותם רבנים שפחות השתכנעו הבטיח סמוטריץ' שלא יתמוך בחוק בלי השינויים הנדרשים – אבל מהם השינויים? לא ברור.
דווקא למחרת, בפורום של בכירי האוצר, הוא הרשה לעצמו להיות הרבה יותר חופשי כשדיבר בשבחו של החוק. גם במתווה הנוכחי. שם התברר שסמוטריץ' לא מתלבט ולא בוחן את החוק. הוא כבר החליט שהוא זורם עם החרדים כדי להעביר תקציב. עכשיו נשאר לו לנסות ולשכנע את בוחריו דרך הרבנים, כשלפחות חלקם קווים לגייס אותו בכיוון ההפוך.
2. העץ של דרעי
דרישה אחת, טריוויאלית, של סמוטריץ' עשויה בכל זאת לסבך את החרדים: תמיכה אקטיבית של המפלגות החרדיות בחוק. הוא לא מוכן להיות גוי של שבת. גם להעביר את החוק וגם לשמוע "גוועלד" מהיציע. לשיטתו זה גם מהותי – תמיכה פומבית שלהם תניע את התהליך בתוך המגזר. אלא שככל שחולפים הימים, החרדים מתקשים לתמוך פומבית בנוסח שבו אישרו כל סעיף, אבל משתנה בוועדת החוץ והביטחון לנגד עיניהם. היועמ"שית של הוועדה, עו"ד מירי פרנקל־שור, קבעה כי הדיונים יימשכו לפחות חודשיים, ולא בבליץ חקיקה כפי שדרשו החרדים. היא גם פסלה את הכוונה לספור כחלק מיעדי הגיוס לצה"ל גם מתגייסים לשירות אזרחי־ביטחוני (המילה "לאומי" נמחקה, לא במקרה). צבר ההערות שלה מלמד שגם אם מליאת הכנסת תאשר את החוק, הוא כנראה ייפסל בבג"ץ. וזה עוד לפני חוות הדעת שהתגבשה בלשכת היועצת המשפטית לממשלה.
אם הרבנים התקשו לתת הכשר לנוסח הפתיחה של הדיונים, קשה לראות איך הנוסח הסופי יעבור אותם. בסביבת נתניהו עדיין מקווים שאם האשם ייפול על המשפטנים, החרדים יזרמו לפחות עם תקציב פינוקים גם בלי חוק גיוס. אבל לא בטוח שהחרדים זקוקים לזה: אם לא יעבור תקציב, הם מקבלים תקציב המשכי של מה שהשיגו בשנה שעברה.
עוד סימן לסקפטיות החרדית ביחס לחוק אפשר למצוא בעץ החדש שעליו דרעי טיפס: יו"ר ש"ס הכריז שיתנגד לתקציב אם לא תאושר לו חלוקת מאות מיליונים בתלושי מזון, בקריטריונים ש"לא מדירים את הילדים החרדים הרעבים", או כפי שבאוצר טוענים – מתעדפים באופן מובהק את המגזר. משפטית, גם במנגנון של ש"ס יודעים שהדרישה הזו לא תעבור. אבל דרעי מתעקש. מרים גבוה את סיפור התלושים. זה יהיה אליבי מצוין. אם ממילא נופלים, הוא מעדיף שזה יהיה על סעיף "חברתי" ולא על הגיוס.
3. לא יאומן כי יצ'ופר
הכנסת אישרה השבוע את קידום החוק שיקצץ את שכר הבכירים בדגש על מערכת המשפט, אבל בעיתוי מרתק – יו"ר הכנסת דווקא החליט על שדרוג נדיב למשפטנית בכירה. היועמ"שית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק, קיבלה ממנו הארכת כהונה לחמש שנים נוספות ובצידה גם הטבה: העלאת שכר, רטרואקטיבית, מ־2020.
כבר ב־2001 נקבע ששכר היועמ"ש של הכנסת יהיה כשכרו של שופט עליון, אבל איכשהו רק ב־2025 נזכרו לטפל בנושא. מוזר. שווי ההטבה שנוי במחלוקת – בסביבת אפיק טוענים שזו רק הסדרה טכנית שלא תשפיע משמעותית, גורמים אחרים בכנסת מעריכים את התוספת בסכומי עתק. לפי פרסום של פרשן המשפט אבישי גרינצייג – מדובר במיליון שקל רטרואקטיבית, מיליון שקל נוספים על פני חמש השנים הקרובות, ועוד תוספת של מאות אלפי שקלים במועד הפרישה. הרבה מאוד כסף שמועבר למי שהיא כבר ככה שיאנית השכר של הכנסת. עם עלות שכר של כ־100 אלף שקל בחודש.
עו"ד אפיק נחשבת מקצוענית בתחומה. בכנסת היא כבר 25 שנה. 15 מתוכן יועמ"שית ועדת הכספים, שם נרקמו בינה לבין משה גפני ידידות והערכה לא מוסתרת. מי שהסדיר לה את המינוי הקבוע ליועמ"שית של הכנסת היה יריב לוין, אבל גם באופוזיציה ראו בה לאורך השנים משפטנית הוגנת. שומרת סף.
ובכל זאת ההעלאה החריגה, ובעיקר העיתוי, הדליקו שם כמה נורות: זה קורה דווקא בימים שבהם הכנסת נדרסת על ידי הממשלה. הוועדה העוקפת בראשות גלית דיסטל־אטבריאן לחוק התקשורת, שהוקמה כדי לדלג מעל דוד ביטן ו־ועדת הכלכלה, היא אולי הביטוי המובהק ביותר. אלו שזעקו כנגד רמיסת הכנסת בידי הרשות השופטת, זורמים עם דריסת הכנסת על ידי הרשות המבצעת. היועמ"שית אמנם התנגדה למסלול העוקף הזה, אבל נמנעה בינתיים מלקבוע שיש כאן פגם שירד לשורש הליך החקיקה, באופן שיפסול את החוק בבג"ץ. הדיונים נערכים במלוא המרץ.
גם המהירות שבה מוּצָאִים חברי האופוזיציה מהחדר, בשלוש קריאות רצופות בניגוד לתקנון, לא זכתה בינתיים למענה מספק מצד הייעוץ המשפטי של המשכן. גם שיתוק ועדות הבריאות והחינוך של הרשות המחוקקת – שלא התכנסו מאז התפטרו היו"רים מש"ס, נמצא ברשימה שאספו באופוזיציה. שם בינתיים לוחשים בכעס, אבל נזהרים מלהשמיע את הטענות בפומבי. קמפיין נגד היועמ"שית יש כבר, והוא של הממשלה.
בסביבת אפיק הודפים את הטענות ואומרים שמדובר בהסדרה כספית שהחלה בכלל כשנדמה היה שכהונתה לא תוארך. ומהכנסת נמסר: "לא מדובר בהעלאת שכר רטרואקטיבית אלא הסדרה ומימוש של רכיבי שכר שופט עליון שהיועץ המשפטי לכנסת הוקבל אליהם כפי שנקבע בהחלטת ועדת הכנסת משנת 2001. יודגש: אין כל קשר בין הארכת המינוי לבין תיקוף הסעיף וכל ניסיון לרמוז לכך משולל יסוד לחלוטין".
4. המכרז של המרכז
מתפקדי הליכוד כבר רגילים לשטף הסקרים הפנימיים לקראת הפריימריז לרשימה, אבל כמה ליכודניקים ערניים שמו לב לשאלה מעניינת שנדגמה בכמה הזדמנויות לאחרונה: שריון של סמוטריץ' ומפלגתו ברשימת הליכוד. התרחיש הזה, שיש מי שמשלם כדי לבדוק אותו, נבחן בסביבת נתניהו. את הניצחון הסוחף של הבלוק שלו בבחירות האחרונות נתניהו השיג עם פחות מחצי מהקולות הכשרים, כי ידע לארגן את הגוש בלי לאבד ולו פתק אחד. בצד השני שרפו קולות בלי חשבון – מרצ והעבודה שלא התאחדו, שקד שנשארה במרכז, ובל"ד בגלל הפיצול אצל הערבים.
הסקרים שבהם שר האוצר מתנדנד סביב אחוז החסימה לא יאפשרו לו לרוץ לבד. בסיבוב הקודם, אחרי סקר שבו סמוטריץ' לא עבר את אחוז החסימה אבל בן גביר גרף תשעה מנדטים, נתניהו זימן את שניהם בזה אחר זה, על שפת הבריכה של השכנים בקיסריה ובנוכחות יעקב ברדוגו – ותפר את הריצה המשותפת. סמוטריץ' הגיע צנוע בגלל אותו סקר מביך. בן גביר, שהנסיקה שלו הייתה עדיין פריכה, עוד לא לגמרי התנפח. והשניים סיכמו בחילופי טיוטות בווטסאפ על ריצ'רץ', כשסמוטריץ' בראש.
זו הייתה הצלחה אלקטורלית אדירה עם 14 מנדטים, יותר מששניהם היו שווים בנפרד, אבל יהיה קשה לשחזר אותה. הנסיבות התהפכו: בן גביר חזק בהרבה מסמוטריץ', ובאופן עקבי, בסקרים שנערכים לאורך השנתיים האחרונות. זה כבר לא רק יתרון רגעי על הנייר, והוא לא יסכים להיות שוב במקום השני. גם חלוקת המושבים לא תוכל להיות שווה.
מבחינה פוליטית מקובל לספור את בן גביר וסמוטריץ' בנשימה אחת, אבל תהום של ניואנסים פעורה בין שני השותפים לשעבר. וגם תיעוב הדדי שחזק אולי מהפרגמטיזם הפוליטי. הם חיים בדרבי פנימי בלתי נגמר מאז הבחירות. מאגפים זה את זה בכל הזדמנות. לאחרונה סמוטריץ' טרח להדגיש בפומבי שהוא "לא אוהב את בן גביר".
השניים הללו יתקשו ללכת שוב יחדיו, ולסמוטריץ' נותר לחפש חיבור עם האגפים המתונים יותר של המגזר. אבל שם דורשים ממנו קו בלתי מתפשר מול הגיוס. והוא לא מסוגל. לא כשיש לו עוד תקציב להעביר. לכן שבה ועולה האפשרות שנתניהו יציל את הקולות הללו בתוך הליכוד.
בצד השני, אגב, ההיסטוריה חוזרת. בסקרים האחרונים שוב הקולות שנשרפים הם באופוזיציה: של שתי מפלגות שיושבות ממש על אותה משבצת מרכז. הנדל וגנץ. הראשון רוצה ממשלה בלי חרדים, השני ממשלה בלי בן גביר. שניהם לא שוללים את נתניהו בכל מחיר. ביחד הם כחמישה־שישה אחוזים, אבל בנפרד הם לא עוברים את אחוז החסימה. גם שם יש משקעים פוליטיים אחרי שהנדל, יחד עם האוזר, מנע מגנץ לקדם ממשלה שתישען על המשותפת. אבל התיעוב בכל זאת קטן משל בן גביר וסמוטריץ'. והסכנה הפוליטית גדולה יותר.
