"אבא לא אדם של תמונות", מספר דעאל אורבך בן ה-21 על המפגש האחרון עם אביו: "למרות זאת, אמרתי – 'אני רוצה תמונה'. זו התמונה האחרונה בטלפון שלו. אחר כך אמרתי לאבא לילה טוב, הוא אמר לי להתראות, סגר את הדלת – והשאר היסטוריה".
רס"ן במיל' איתן אורבך (50), קצין מילואים ודמות מוכרת בציונות הדתית, נהרג ביום שישי שעבר כשרכבו התהפך בדרכו הביתה מבקעת הירדן. וכך, חודש וחצי לפני חתונתה, קיבלה בתו הבכורה ציון בת ה-22 את הבשורה הקשה ביותר שהייתה יכולה לדמיין. למרות זאת, היא, אימה נחמה ואחיה הקטנים – דעאל, כרמי (18), צרי (16) וארגמן (14) – מקפידים לנסות ולחייך. דחיית החתונה אפילו לא נלקחה בחשבון: "זה מנהג ישראל ששמחה קודמת לאבלות".
"אבא לא ידע מה להגיד מרוב התרגשות מהאירוסים שלי", מספרת ציון: "החתונה הזו שמחה אותו. החיוך שלו אמר הכל. הוא אירגן את החתונה הזו מא' ועד ת', ואנחנו שמחים להגיד שביום חמישי – יום לפני התאונה – הוא זכה לאשר את ההזמנה שתכננו לשלוח למחרת. ואנחנו עוד נשלח אותה, ונתחתן".
"אני לא יודעת איך זה ייראה, אבל זו השמחה של אבא", היא מודה: "השם ייתן לנו כוחות וילמד אותנו איך עושים משהו שנראה בלתי אפשרי. גם לקום בשבת ובראשון אחרי ההלוויה היה נראה בלתי אפשרי, והנה אנחנו עומדים כאן. אז נלמד איך לחיות את החיים האלה מחדש".
האם, נחמה, הודתה אתמול: "אני עדיין לא קולטת כל כך הדבר הזה, לרגעים, אבל הקדוש ברוך הוא ייתן לנו כוחות – והשמחה הזו תעיף אותנו לגמרי למקומות טובים, שמחה מטורפת. הולך להיות מדהים".
אורבך, שגדל באלון שבות שבגוש עציון, שירת כמפקד צוות בצנחנים ושימש כמנכ"ל עלון השבת "עולם קטן" בבתי כנסת. משפחתו עברה לבית-שאן לפני כמעט 20 שנה, והוא הפך לדמות מוכרת ופעילה בעיר. קרוביו של איתן אומרים שהיה חדור ערכים, ציונות בוערת, אהבת המולדת והעם.
"הוא לא הרבה לשתף אותנו בפעילות המבצעית שלו, כדי לא להדאיג אותנו", מספר אביו מאיר. "אני יודע שהוא בין השאר שירת גם בלבנון. במהלך השבעה הגיע אלינו בחור עם מדים טקטיים שבכלל לא הכרתי, והציג את עצמו כמי שהיה חייל של איתן בשירות הסדיר, לפני כמעט 30 שנה".
בהמשך, אומר מאיר, הגיע לבית עוד לוחם, שסיפר שהיה חייל של איתן במוצב ריחן בלבנון: "הוא שיתף אותנו ביציאה למארב של איתן וחייליו, שבמהלכו חיזבאלה חשף אותם והמטיר עליהם פצמ"רים", מספר האב. "איתן, בתגובה, פיזר את החיילים בהגנה על המוצב, עלה על אחד המבנים ומשם תיצפת והכווין את כוחות הסיוע שפגעו במחבלים – עד שלא נשאר אף מחבל חי".
"איתן קורץ מהחומרים של גיבורי תל חי – והוא ממשיך דרכם, במעשים ולא בדיבורים", קובע מאיר. "הוא הצליח למשוך אליו כל כך הרבה אנשים. בני נוער שחיים בחוות מגיעים אלינו בעשרות לשבעה, ומספרים על הקשר המיוחד שהם יצרו איתו".
נחמה מספרת כי למרות ששירות המילואים של איתן הסתיים כבר לפני כעשור, אחרי 7 באוקטובר מאות חוואים הוקפצו למילואים – והיה צריך למצוא להם מחליפים: "יש חווה שקרובה לבית-שאן והחוואי שלה הוקפץ, אז איתן הלך לחצי שנה וחזר הביתה רק בשבתות", היא מספרת. "הוא יצא בהתנדבות מלאה להגן על החווה הבודדה. החבר'ה בהגנה המרחבית הבינו שהוא קצין, אז מינו אותו לקצין הביטחון של כל החוות בצפון הבקעה".
כל פינה בבית המשפחה מלאה בעשרות מנחמים שהגיעו אל המשפחה בשעתה הקשה. אוהל האבלים הענק שהוקם מחוץ לבית, שממוקם ממש על כביש 90, מלא במאות אנשים בכל שעות היממה. ראש העיר בית-שאן, נועם ג'ומעה, מספר: "הכרתי אותו לפני יותר מ-15 שנה, ממש כשהמשפחה הגיעה לבית-שאן. נפגשנו בבית כנסת ותוך זמן קצר המשפחה שלו הפכה לצלע מרכזית בקהילה שלנו. נחמה תמיד במוקד, ואיתן היה מאחורי הקלעים, המארגן, המסדר והגבאי של בית הכנסת. הוא היה עושה הכל בצניעות מלאה, בעוז ובענווה".
