כמה שהאוהדים התגעגעו לימי חמישי בהיכל. שוב התלהבות לקראת ביקור של יריבה אירופית מהיורוליג, שוב יציעים צהובים בוהקים. יותר מהכל: שוב שמחת חיים, תחושה של נורמליות.
עד המשחק מול וילרבאן אמש (הסתיים לאחר סגירת הגיליון), עברו 26 חודשים של גלות ספורטיבית. יומיים לפני 7 באוקטובר 2023 ביקרה בהיכל פרטיזן בלגרד, ואיש לא ידע איך העולם ישתנה. ולא רק שאוהדי מכבי זוכרים את התאריך הזה, הם גם יודעים לשלוף מיד את מספר הימים המדויק שעבר מאז שראו משחק יורוליג במנורה מבטחים – 798. ג'נט בשן, אוהדת הקבוצה כבר עשרות שנים, אמרה: "כמה שהתגעגענו. זה לא רק כדורסל, זו תחושת דופק שעולה, אנרגיה שממלאת את האולם ורגע שבו כל אוהד ספורט וכדורסל חוזר לנשום. ההתרגשות ממש מתפוצצת באוויר. אחרי כל כך הרבה זמן, כל מחיאת כפיים, כל סל וכל צעקה מהיציע זה כמו חזרה הביתה".
זיקוקים, סינגולדה, רגש
בערב חגיגי כזה, אפילו הסופה "ביירון" לא הייתה מסוגלת למנוע מהקהל הצהוב את המסיבה. כל החניונים התמלאו כבר שעתיים וחצי לפני הפתיחה, והרחובות הסמוכים היו עמוסים באוהדים שרצו בגשם לעבר הכניסות. ואם בחוץ היה קר, אז בפנים אפשר היה להרגיש במהרה עד כמה לוהט הולך להיות הערב.
כל אוהד נכנס בזמנו למקום שלו, התבונן מסביב, לקח את החולצה הצהובה שחיכתה לו על הכיסא, זרק חיוך לכל עבר ורק חיכה שהמשחק יתחיל. כל הקהל נעמד על הרגליים כשהשחקנים עלו לפרקט, כל אחד מהם קיבל תצוגת עידוד פרטית, ואי-אפשר היה להתעלם מכך שהמאמן עודד קטש, שעבר תקופה לא פשוטה, קיבל תמיכה אדירה עם שיר השחקן שלו, "עודד מלך ישראל", שהידהד בעוצמה.
"אני מאוד שמח שהמשחקים חזרו לארץ", סיפר אוהד הקבוצה, רחמים כהן. "חידשתי את המינוי עכשיו בגלל שהם חזרו. זה מאוד משמעותי עבור המועדון, לפני שנתיים כמעט אף קבוצה לא הצליחה לנצח אותנו בהיכל".
האוהד ארז וקנין הוסיף: "אין הרגשה כזאת בעולם. הכי חסרה לי האווירה, השדים של ההיכל, הרגש שיש כאן, זה שקבוצה מגיעה לכאן, ולא משנה מי, היא הולכת להפסיד. אני חושב שמעכשיו השחקנים יבינו שיש כאן מומנטום שיכול להיווצר, אנחנו עוד יכולים לסיים במקומות 9-10 ומשם אפשר לפנטז".
ובערב עמוס ברגש, מי שהתעלה על כולם היה פדוי השבי עמרי מירן. עם המיקרופון ביד, הוא הרטיט את הקהל: "אתם לא יודעים כמה פעמים חלמתי על הרגע הזה. להיות פה כאדם חופשי עם כל הקהל הנפלא הזה, זה פשוט מחמם את הלב".
והיו גם אש וזיקוקים, אבי סינגולדה חישמל את ההמנון עם הגיטרה, הקפטן ג'ון דיברתולומאו דיבר בשם השחקנים והכרוז שי סידי שיחרר את האנרגיות שחיכו לצאת. במציאות כל כך קשה, ואחרי טראומה לאומית, כל מי שצפה – מהבית או מהיציע – פשוט היה זקוק לזה.
