משאל מיוחד שפירסם מכון הסקרים גאלופ בוושינגטון, חושף ממצאים מפתיעים: 79 אחוז מהנשאלים במגוון ערים וכפרים בלבנון, תומכים בכך שרק לצבא תהיה סמכות להחזיק נשק במדינה. התמיכה חזקה במיוחד בקרב הנשאלים הנוצרים, הדרוזים והמוסלמים הסונים. באופן טבעי, לא נרשמו אחוזי תמיכה דומים בקרב השיעים, שאליהם משתייך ארגון חיזבאללה.
תשובה מעניינת נוספת, שקשורה ככל הנראה לשאלה הראשונה, חושפת כי חל זינוק בשיעור התמיכה בהנהגת המדינה ‑ מ-16 אחוז ב-2024, בממשל הקודם, ל-62 אחוז במשולש ההנהגה הנוכחי - הנשיא הנוצרי-מארוני ג'וזף עאון, ראש הממשלה המוסלמי סוני נואף סלאם ושר החוץ יוסוף רג'י, גם הוא מארוני.
נתון מדהים נוסף: 86 אחוז מהאוכלוסייה הלבנונית מתנגדים לפתיחתו של סכסוך ישיר נוסף עם ישראל. המספרים באגף השיעי, כבר מספרים סיפור אחר לגמרי. 87 אחוז תומכים בהמשך הלחימה עם ישראל.
גם שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, הופתע לאחרונה לקבל תשובה שלילית, חד-משמעית וחריגה, ממקבילו הלבנוני יוסוף רג'י, להזמנה ששלח אליו לביקור בטהרן. זאת בעקבות ביקור של עראקצ'י בלבנון לפני מספר חודשים. אלא שהתשובה שהגיעה כעבור יממה הייתה חדה, כאמור: לא אגיע לאיראן, הודיע השר הלבנוני, אני מציע להיפגש ב"מדינה שלישית" כדי ללבן את העניינים בינינו.
נשיא לבנון, ג'וזף עאון, אף קבע ש"לא נסבול את ההתערבות האיראנית בענייני הפנים והחוץ (הכוונה לישראל) של לבנון". בתגובה, לא איבדו האיראנים את התקווה: שר החוץ עראקצ'י הודיע שאם עמיתו הלבנוני "מהסס" לבוא לטהרן, הוא מוכן לקפוץ לביירות, רק שיתנו לו תאריך. בינתיים, ההזמנה נותרה ללא מענה.
נפגשים באותו אולם
אלא שכדי להבין את תמונת המצב המלאה, צריך לקרוא בין השורות. מצד אחד, כל הצמרת הלבנונית - נשיא, ראש ממשלה ושר החוץ מפיצים בתקשורת ש"מדינות" ו"גופי מודיעין" בעולם הערבי ובעולם הגדול, מתריעים על היערכות ישראלית להנחית מהלומה צבאית קשה על לבנון, מהצד השני, לבנון הרשמית מתכוונת להמשיך במגעים האזרחיים עם ישראל בנאקורה. ידיד לבנוני בעל תפקיד בכיר כותב לי בלי להסס ש"הסבב הראשון של המגעים היה טוב מאוד". יש לציין כי זאת הפעם הראשונה ששני הצדדים הישירו מבט אחד אל השני כשהם יושבים באותו אולם, במקום להסתגר, כבעבר, בחדרים נפרדים.
לאור כל זאת, נראה כי מעולם לא הסתמנה תמימות דעים חזקה כל כך בין ישראל והממשל הלבנוני לגבי חיזבאללה. ישראל רומזת עכשיו ללבנון על כוונתה לחלק משימות בתפיסת הנשק והציוד הצבאי של חיזבאללה: צה"ל יסמן את כתובות מאגרי הנשק ‑ צבא לבנון יגיע לתפוס ולהחרים. הנשיא עאון, למרות שהוא נזהר לא להסגיר זאת אפילו במילה, תומך בתוכנית. גם ארצות-הברית, צרפת וסעודיה. למעשה, התוכנית כבר יצאה לדרך.
בכלל, תמיכה רחבה כל כך בשדרות העם בלבנון להסדר עם ישראל לא זכורה לי. בארמון הנשיאות בבעבדא מבהירים אמנם שלא מדובר בהסדר שלום וכי הצעה כזאת אינה עומדת על הפרק, אבל לא מבטלים את האפשרות להצטרף להסכמי אברהם. המנהיג הדרוזי ווליד ג'ונבלט, מדבר אפילו על "הסכמים מעשיים" עם ישראל. גם שרים בממשלת לבנון מדברים עכשיו בערוצי הטלוויזיה על "סיכויים לשינוי חיובי".
מרצה בכיר באחת מאוניברסיטאות ביירות מספר לי שלמרות שורשיו הנוצריים-מארוניים, הוא תמך עד לאחרונה בחיזבאללה "שהחזיר את הגאווה הלאומית". שיניתי את דעתי, הוא מסביר, אחרי שזיהיתי את טביעות האצבעות של איראן.
תחרות עם סוריה
האמת היא שאין אהדה גדולה לישראל ברחוב הלבנוני שממשיך לעקוב אחרי גיחות מטוסי חיל האוויר. עם זאת, יש הרבה יותר פתיחות לקשר עם ישראלים, לסיוע כלכלי. לבנון החדשה קולטת שישראל מתכוונת לפעול צבאית רק נגד יעדי חיזבאללה. חשוב להזכיר גם את התחרות המסתמנת בין סוריה ללבנון, למרות המיאוס המשותף מהאיראנים. נשיא סוריה, א-שארע צריך עדיין להוכיח כוונותיו. עם ההנהגה החדשה בלבנון, אין (כמעט) בעיות.
