מי שרוצה להתבשם, ככה על אש קטנה, מהליגה האמריקאית שהסתיימה לאחרונה, שיציץ בלקט הכיבושים של מסי באינטר מיאמי. מסי גאון הדור, לא ברור איך האנושות עם כל ה-AI שלה עוד לא המציאה לו תחליף, אבל יותר מהשערים מרתקים השוערים. על כל גול מופלא – הקפצות, פס בהליכה, השחלה עם רטייה על העין - תפגשו ספיגה מרהיבה. כאילו זה חלק מהשואו. ואין הגנות. לא נהוג שם. וייב של סטנגה חופים.
מסי לא לבד שם. איתו תאי בריבו, להלן מטובי החלוצים הישראלים, להלן 19 שערים בעונה החולפת בפילדלפיה יוניון, להלן מלך השערים שלה, להלן כותרות לוהטות על כך שהוא מועמד להחליף בדי.סי יונייטד את אקס ליברפול כריסטיאן בנטקה.
נשמע שומט לסתות. אבל בואו נשאר עוד רגע במספרים. בנטקה בן 35. לאמריקה הגיע בגיל 32, אחרי עולם ומלואו. בריבו בן 27. העולם ומלואו שלו אמור לקרות עכשיו. ואיכשהו לא בטוח שהליגה האמריקאית מספקת את העולם ומלואו הזה. תגידו בריבו כבר לא ילד, ומה פתאום שיעזוב אחרי שכבש את אמריקה והגיעה העת לקצור את יבולו בדולרים, מקבל. אבל מה עושה שם דור תורג'מן, התקווה הגדולה של ההתקפה הישראלית, רק בן 21, רק לפני שנתיים וקצת פירפר את ברזיל?
תגידו הייתה מלחמה, ורוב הליגות היו סגורות בפני הכדורגלן הישראלי, ותורג'מן היה חייב-חייב לנשום חמצן אחר כדי להתפתח, ועם כל הכבוד, הליגה האמריקאית לא נופלת מהישראלית, גם מקבל. יש רק בעיה אחת: יותר מכדורגל, ה-MLS היא מלכודת דבש, וישראלי שעוזב לשם, ולא עלינו מצליח, עלול להיתקע.
תורג'מן מקבל, לפי הדיווחים, כ-800 אלף דולר ברוטו. התלוש שלו מיועד להשמין בפי שלושה, עד שיהיה לו קשה לצאת מהדלת של אמריקה. והאמת, למה שיסכים לצנוח בשכר בשביל 500 אלף יורו באיזה סן-ז'ילואז, כמו ענאן חלאילי, גם אם היא משחקת בליגת האלופות? מת העולם?
וליאל עבדה, אחרי 2.5 מיליון בשארלוט, למה שיסכים לרדת בשכר? או חברו לחוד עידן טוקלומטי?
אתה יכולים לדמיין את תורג'מן מושך עד גיל 30 בליגה האמריקאית? גם בריבו, כשהגיע לשם בגיל 23, כנראה שלא דמיין. והנה, אוטוטו חוזה חדש לפניו, 2.5 מיליון דולר לעונה בפילדלפיה, ועוד מהסוג שנהוג לדרוש שיהיה ארוך טווח, ככה, שכן, אפשר לראות אותו פורש בגיל 30 פלוס מהליגה הזו, כמו בנטקה, רק בלי הדבר האמיתי מאחוריו.
נסיבות או לא, התקפת העתיד של הכדורגל הישראלי מושקעת בפינה הלא נכונה של הגלובוס. טובי חלוצינו לא מככבים מול ההגנות המאתגרות בעולם, ובטח לא נמצאים במסלול הטבעי להתפתחות. הם פתחו עגלה עם מוצרי ים המלח, כאילו באו לעשות כסף אחרי צבא ונתקעו שם. התמורה היא בוויתור על הניסיון להגיע הכי רחוק שהכישרון יכול לקחת אותם בזמנם היקר והקצוב ביותר.
***
יש אותם ויש את אוסקר גלוך, למשל. אפשר לדבר על זה שההבטחה חסרת יציבות בלהבשיל. ואיפה ההגנה, ואיפה המנהיגות, ואיפה הוא והמספרים של בריבו, והלו, תראו מה קורה באייאקס. אבל גלוך על המסלול, גם אם הוא עקלקל. וכשהוא מתפוצץ, זה מול הסקאוטים של ליגת האלופות, מול שוער שאחר כך דופק עם היד על הדשא. ואותו הדבר ענאן חלאילי.
ביום בהיר, אפשר לראות את האופק הבא של השניים האלה ודרכם את זה של הכדורגל שלנו. באמצעות המושבה שתפסה אמריקה מקסימום רואים אורות לאס-וגאס.
