אני פונה לאיזשהו קהל מדומיין של כתבים, עורכים, אוהדי יריבות שצורכים אותנו בתקצירים, או מכרים רנדומליים שנתקלים בנו, אוהדי מכבי נתניה, במסדרון ומרגישים חובה לדבר על כדורגל: תחסכו מאיתנו את קלישאת "בואנה אתם הלהיט של הליגה".
בינינו, בסוף זו מחמאה מפוקפקת שלא בא לך לשקוע בתוכה. רק לפני שלושה חודשים היינו הקבוצה החבולה ששוב פותחת עונה עם רצף מפלות (שתי רביעיות ושלישייה מהעולה החדשה הפועל פ"ת) ועכשיו להיט? עזבו אותנו. תנו לשמוח כשמנצחים ועדיין להשאיר עין פקוחה עם מבט מודאג לכיוון ההגנה (אחת האדיבות בליגה), ולבנות משהו יציב שייצא ממשבצת הלהיט ויהפוך לכוח משמעותי ועקבי בצמרת ליגת העל.
מי שעוקב אחרי נתניה בקביעות ולא רק בתקצירים מרובי השערים, יכול לזהות הרבה סיבות להתלהבות, זרים שמוכיחים עד כמה משמעותי לדייק בבחירת הרכש ומספר ישראלים כישרוניים, אבל עדיין מדובר בקבוצה עם הרבה בעיות ותקרת זכוכית ברורה.
ההפסד להפועל באר-שבע הדגים כמה מהן, אז בואו ניתן בקבוצה סימנים:
ישראלים מוכשרים: עוז בילו הוא הדריבליסט ההוא שאתה בטוח שהנה הוא עושה את הפריצה הגדולה, כובש דו-ספרתי, מוסיף בישולים במספרים יפים והופך לגרסה עדכנית ומהירה של עומר אצילי. ואז הוא מגיע מול השער במאני-טיים, מקבל את ההחלטה הכי גרועה שיש במלאי ומזכיר שיש לו עוד הרבה עבודה לעשות. לצידו, מאור לוי הוא קשר עם טאץ', כדורי עומק חכמים ושמאלית שמסוגלת להפציץ, אבל גם עם גישה ושפת גוף שיכולות להוציא אוהדים מדעתם. שילוב של אדישות ורכות של מי שהתנפח מעבר למימדיו.
זרים משדרגים: עזיז אואטרה הוא גניבה אמיתית, מתיאוס דאבו הוא חלוץ שמפרק הגנות רק על המהירות שלו וג'וניור דיומנדה טכני והוכיח שיש לו יופי של בעיטות חופשיות.
לצידם, הריברטו טבארש הוא כנראה הזר הכי אהוב ביציעי מכבי נתניה, אבל הוא מטוטלת אנושית שנעה בתזזית בין דמות הגאון לליצן. טבארש יכול לייצר באותו מהלך את הסלאלום/סבסוב הכי מרהיב שראית בשנה האחרונה ואת הבעיטה/שטות הכי מיותרת שמביאה לגול של היריבה בצד השני.
עומד בשער: לעומר ניראון יש את כל הנתונים להפוך לשוער מצוין. הוא גבוה, ידיים ארוכות והוא מזנק נפלא לכדורים שמצטלמים יפה לאינסטגרם. ועדיין חסר בו איזה רוע, דחיפת הרגליים לא עוצמתית וכל כדור שמוגבה לרחבה או נבעט מ-25 מטר לשער גורם להאצת הדופק אצל האוהדים. והלב לא טועה.
