ישראל זכתה בניצחון דיפלומטי כשהצליחה למנוע את סילוקה מהאירוויזיון, אך בתגובה הודיעו ארבע מדינות אירופיות כי הן מחרימות את התחרות. שלוש מהמחרימות - ספרד, אירלנד וסלובניה - הן אנטישמיות מטבען, וניתן להתעלם מהן בקלות. הרביעית, לעומת זאת, צריכה להיות מקור לדאגה עמוקה ומרירות בקרב הישראלים. החלטת ועדת האירוויזיון ההולנדית, שהתקבלה לאחר התייעצות עם הדרג המדיני ובעקבות סדרה של צעדים אנטי-ישראליים מצד ממשלת הולנד, אסור שתישאר ללא מענה.
מבחינה היסטורית, הולנד תמיד עמדה כאחת מבנות בריתנו האירופיות החזקות ביותר. הקשר המיוחד צמח מתוך חוב היסטורי: במהלך השואה, ליהודי הולנד היה הסיכוי הנמוך ביותר לשרוד מכל יהודי מערב אירופה. הוא בא לידי ביטוי בדרכים רבות - באלפי צבעונים שנתרמו מדי שנה על ידי נוצרים הולנדים לעיר ירושלים, ועד ליותר מחצי מיליון אשרות שטופלו על ידי הולנד עבור יהודי ברית-המועצות, שאיפשרו להם לעלות לישראל. כשגריר בוושינגטון, תמיד יכולתי לסמוך על עמיתתי ההולנדי לתמיכה נלהבת וידידות.
בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז 7 באוקטובר, מערכת היחסים המיוחדת שלנו עם הולנד כמעט ונעלמה. אוהדי כדורגל ישראלים הותקפו ברחובות אמסטרדם ואתרים יהודיים - כמו פסל אנה פרנק - הושחתו בגרפיטי פרו-פלסטיני. האנטישמיות זינקה, כשכמעט רבע מצעירי הולנד מכחישים את השואה. גורמים הולנדיים הגיבו לזעזועים אלה בביטול אירועי תרבות ישראליים ובאיומים לעצור את ראש הממשלה נתניהו אם אי פעם ידרוך על אדמת הולנד.
נוכח השינוי הרדיקלי ביחסינו עם הולנד, אסור לישראל להישאר פסיבית. אנו יכולים להוריד את רמת הייצוג הדיפלומטי שלנו מהשגרירות לקונסוליה ולהטיל וטו על השתתפותם של חיילים הולנדים במטה שיקום עזה בקריית-גת. אם ראש הממשלה שלנו לא יוכל לבקר בהאג, שרים הולנדים בכירים לא יוכלו לבקר אצלנו. לאורך כל הדרך, עלינו להזכיר להולנדים את החוב ההיסטורי שהם חבים לעם היהודי וליותר מ-100 אלף יהודי הולנד שנרצחו במהלך השואה.
בנוסף לתגובה נחרצת לעוינות ההולנדית, ישראל חייבת להושיט יד ולחזק את קשריה עם ציונים נוצרים בהולנד ועם מנהיגי אופוזיציה שמבינים שמדינותינו מתמודדות עם אותם אויבים ואיומים. ובכל זאת, בסופו של דבר, ישראל חייבת להוכיח שיש מחיר לשלם על העוינות שהפגינה כלפינו לאחרונה ממשלת הולנד. כישלון לעשות זאת יהפוך את ניצחוננו באירוויזיון לניצחון פירוס.
