בחירות 2026 יכריעו לא רק בין מפלגות, אלא בין תפיסות, נרטיבים ומורשת. מעל הכל ירחף כשל 7 באוקטובר - כשל קולוסאלי, טרגי, שטבע בדם חפים מפשע שנרצחו בידי מרצחים שפלים. אירוע מכונן שמאז מסרב לרדת מסדר היום הציבורי.
כמו בכל כשל גדול, מתחיל מיד החיפוש אחר אשמים. לא כדי להפיק לקחים ארוכי טווח, חלילה, אלא כדי להסיר את הכשל מהשיח. תיקון אמיתי מחייב שינוי שיטה, מבנה, תרבות ארגונית. טלאי לא מתקן - הוא רק מסמן מה נראה פגום בעיני מי שתופר אותו. כבר היינו בסרט הזה.
הבחירות מתקרבות, והחלל החטוף רן גואילי ז"ל משאיר את 7 באוקטובר בלב הוויכוח הציבורי: במאבקים הפוליטיים, בנרטיבים המתהווים ובשאלת המורשת. זהו חלון הזדמנויות. דונלד טראמפ, איש העסקים, יודע לנצל חלונות כאלה - ואל אותו חלון מבקש להיכנס גם בנימין נתניהו, ולכתוב בהיכל התהילה של שלום, של "מזרח תיכון חדש", פרק הרואי בהיסטוריה היהודית.
אבל בדרך יש חסמים. יש "נודניקים" שמתעקשים לחקור את 7 באוקטובר. כאילו שחקירה תוביל באמת לתהליך תיקון עמוק - זה לא יהיה. הקרב גם אינו על עצם האחריות: הקרב הוא על האשמה. לא מעניינת האחריות המיניסטריאלית, אלא האשמה האישית. האם "ידע" או "לא ידע" - זו השאלה. אם ידע, אשם. ואם לא ידע - תמיד יימצא משפטן אקטיביסט, עטוי חליפת פרשנות תכליתית, שיקבע כי "היה צריך לדעת". האיתותים, כך יאמרו, היו שם. וזה הסיפור.
גולדה מאיר התפטרה אחרי מלחמת יום הכיפורים, גם לאחר שנקבע שלא הייתה אשמה. היא הייתה אחרת. היום, כדי להתפטר, צריך להיות אשם. וגם לא סופי: ראו מקרה אריק שרון בוועדת כהן. החשש של נתניהו הוא שמינוי ועדת חקירה בידי הנשיא עמית, האקטיביסט המשפטי, תוביל מראש למסקנה: אחראי, שהיה צריך לדעת, ולכן אשם. הנשיא עמית הסכים שמינוי ועדת החקירה ייעשה יחד עם השופט סולברג השמרן. זה לא טריוויאלי, וזה מבטיח מינוי ראוי, אבל נתניהו לא מסכים. הוא לא יניח את המורשת שלו בידי אף אחד.
ומילה על הנרטיבים שמתעופפים בטיקטוק, אלה שמסמנים את ממשל בנט-לפיד כאשם ב-7 באוקטובר, כזה שבתקופתו מונו היועמ"שית, הפצ"רית, ראש אמ"ן והרמטכ"ל. נרטיב נבנה משברי עובדות נכונות, מחוברות בלוגיקה חלקית, ומכאן הדרך קצרה - וקלה מדי - לקביעה שממשלת בנט-לפיד היא האחראית ל-7 באוקטובר. אז זהו, שזו קפיצה ארוכה מדי. האמת פשוטה יותר ומטרידה יותר: לקונספציה היו שותפים רבים, כולל נתניהו. הקונספציה הייתה שחמאס מורתע. כל שאר העובדות - מינויים, ממשל בנט-לפיד-עבאס - זו בסה"כ הפוליטיקה הישראלית במלוא הדרה. לא יותר.
יש דבר אחד שהקונספציה לא אמורה לכבות: ההגנה של צה"ל על הגבולות. בכל גבול. בכל עת. העובדה שזה לא קרה אינה קונספציה, אינה בגידה - אלא פשוט כשל. כשל רבתי. סיפור ישראלי ישן, של כשלי ממשל ולא רק בביטחון הלאומי. את זה צריך לתקן. לתקן את השיטה, את המבנה.
פרופ' אסף מידני הוא חוקר מדיניות ומשפט ציבורי, האקדמית תל-אביב-יפו