שתי הכרזות של ג'ייסון קולינס יגדירו את חייו, וכנראה שגם את מותו.
הראשונה הגיעה בראיון אמיץ ל"ספורטס אילוסטרייטד" ב-2013. אחרי שהעונה הסדירה הסתיימה, קולינס חשף שהוא הומוסקסואל והפך לספורטאי הגבר הפעיל הראשון שיוצא מהארון בארבע הליגות המקצועניות הגדולות בארה"ב. "אני סנטר בן 34 מה-NBA, אני שחור ואני גיי", אמר בפשטות והפך לסמל בקהילת הלהט"ב. בעונה שלאחר מכן חתם בברוקלין ושיחק בלי להסתיר את עצמו. ברגע שהשלים את המשימה הרגיש בנוח לפרוש בנובמבר 2014, כשהוא בשלבים הראשונים של מערכת היחסים עם אהבת חייו, מפיק הקולנוע ברנסון גרין.
1 צפייה בגלריה
קולינס במצעד הגאווה בניו־יורק ב־.2024 "לא הולך לתת לסרטן להרוג אותי בלי לתת לו פייט רציני"
(DAVID DOW, Getty Images via AFP)
השנייה, שוברת הלב, הגיעה בשבוע שעבר. קולינס בן ה-47, שנישא לגרין לפני חצי שנה, נפתח והודיע כי הוא סובל מגליובלסטומה דרגה 4, גידול סופני במוח. "הגיע הזמן שאנשים ישמעו את זה ישירות ממני", כתב בטור ב-ESPN. "הכל קרה במהירות. היו לי במשך שבוע-שבועיים תסמינים מוזרים כמו אובדן זיכרון וחוסר יכולת להתרכז, אבל בתור ספורטאי אמרתי שפשוט אתגבר על זה. אבל משהו רע קרה. דמיינו לכם מפלצת עם זרועות בממדים של כדור בייסבול שמתפתחת בחלק התחתון של המוח שלי".
אין תרופה למחלה הזו, מעבר לטיפולים ניסיוניים שקולינס התחיל בהם באופן מיידי. הרופאים אמרו לו שיכול להיות שימות תוך זמן קצר, אבל לפני שייפרד מהעולם, הוא רוצה לעזור עוד קצת, לעשות טוב. הוא יודע שייתכן שהאימונותרפיה שמותאמת לו אישית בסינגפור לצד כימותרפיה – תהליך שעוד נמצא בשלבי מחקר – עלולה שלא להספיק כדי להציל את חייו, אבל הוא ישמח אם יהיה אפשר להפיק לקחים וללמוד בזכותו, כדי לסייע לחולים אחרים בעתיד. "אני מרגיש טוב עם הידיעה שאולי אעזור לאנשים שיקבלו את האבחנה הזו", הוא אמר. "אחרי שיצאתי מהארון, מכר אמר לי שהבחירה שלי לחיות בפתיחות יכולה לעזור למישהו שלעולם לא אפגוש. אני יכול לעשות זאת שוב עכשיו, ויש לזה משמעות".
אותנטיות מול פחד
יש סיכוי מצוין שהוא באמת עזר לרבים, אבל למרבה האירוניה, דווקא בספורט זה לא קרה. 12 שנים וחצי אחרי שיצא מהארון, הוא נשאר היחיד. ב"אנקלוזטד מדיה" נכתב: "רבים האמינו שהצעד של קולינס ייצור כדור שלג של ספורטאים גברים נוספים שירגישו בטוחים לעשות זאת, אבל זה לא קרה. מבין כ-4,000 שחקנים פעילים ב-NBA, NFL, MLB ו-NFL, אין אפילו גיי או ביסקסואל מוצהר אחד. זה עוד יותר מדהים כשלוקחים בחשבון שקרוב ל-30 אחוזים מבני דור ה-Z מזדהים כלהט"ב".
קולינס פרץ פתח בחומה הזו, אבל לא הפיל אותה. הספורט המקצועני אינו סביבה מכילה, והפחד להיחשף עצום – בטח כאשר לחשש מדחייה בחדר ההלבשה או הטרדה מהיציעים הצטרפו המתקפות ברשתות החברתיות שמסוגלות לשבור מנטלית, מה גם שלא כל ספורטאי רוצה להפוך ל"סמל". כדורגל וכדורסל הנשים, בכל העולם, מחבקים שחקניות לסביות וחוגגים את הזהות שלהן, בעוד הספורט הגברי נשאר מתויג עם מודל של גבריות שלא מאפשר שוני.
כשהתראיין בנושא לפני מספר שנים, קולינס היה מתוסכל: "הייתי רוצה לראות ספורטאי שחי חיים אותנטיים, לא מרגיש שהוא חייב להסתתר, חייב לחשוש או לחיות בבושה. אף אדם לא צריך לעבור את זה. אבל קיים פחד מהצעד הזה. גייז בספורט עדיין לא מוכנים, וצריך לייצר עבורם אווירה תומכת".
כאמור, גם לו היה דרוש זמן רב עד שעשה זאת, בסוף עונתו ה-12 מתוך 13 בליגה. הוא ואחיו התאום ג'ארון נכנסו יחד לליגה ב-2001, וג'ייסון היה זה שבנה קריירה מרשימה יותר, סנטר קשוח שבשתי עונותיו הראשונות (בשנייה היה שחקן חמישייה) הגיע עם ניו-ג'רזי לגמר הפלייאוף. כמעט לאורך כל הדרך הוא שיחק עם הגופייה 98, ורק אחרי שיצא מהארון התברר שמדובר במחווה לסטודנט מת'יו שפרד שנרצח באכזריות ב-1998 על רקע נטייתו המינית. הגופייה הפכה לנמכרת ביותר באתר ה-NBA באותה תקופה, כשהרווחים נתרמו לעמותה על שם שפרד.
עכשיו, כך נראה, קו הסיום קרוב מאוד ומוקדם מדי. אבל קולינס, בכוחות שנותרו, מנסה להיות חיובי. "אני לא הולך לשבת בשקט ולתת לסרטן להרוג אותי בלי לתת לו פייט רציני", הכריז. הפחד הוא לא משהו שמגביל אותו יותר.
