1. פעם כשהייתי צופה לתומי בטלוויזיה הייתי מוצאת את עצמי מול תוכניות אפוקליפטיות בערוץ 8, על תרחישי אימה על מה יקרה אם כדור הארץ יאט את הסיבוב שלו בכך וכך זמן. מה יקרה? הימים כמובן יתארכו, כל תפיסת הזמן שלנו תשתנה, קו המשווה יתייבש, האוקיינוסים יתפרקו על הקטבים בגלי צונמי עצומים. הכבידה תשתנה ועצמים שלא היו מחוברים לקרקע ימשיכו לנוע במהירות הרגילה של כדור הארץ. וככה אני יושבת וצופה, שעות של צפייה בתוכניות על סוף העולם.
2. כשצפיתי בתוכנית"עובדה" עם ששת החטופים שנרצחו, חשתי כאילו אני צופה בתסריט אפוקליפטי, כאילו אני צופה בדבר שאני מכירה רק שחוקי הטבע עליו השתנו. בחג האור לא היה אור, הם התקשו להדליק את הנר "כי אין חמצן". הם מנסים לשלוח מסרים למשפחות שלהם, לנו.
וסופם הטרגי והידיעה שהם היו מרחק נגיעה מלהיות כאן איתנו בראיון אחר לגמרי, בתוכנית "עובדה", מרגיש כמו ייבוש של קו המשווה. העולם כפי שהכרנו השתנה. זה ישר הזכיר לי את אחד הסיפורים הראשונים ששמעתי אי פעם על השואה. הייתי בכיתה ד' או ג' והגיעה איזו סבתא, ניצולת שואה, אז עוד קראו להם ניצולים. עכשיו כשהם כבר לא כאן הטייטל השתנה לשורדים. היא סיפרה איך באושוויץ הן גילו שחג החנוכה, אבל לא הייתה להן חנוכייה בכלל, אז כל אחת תלשה כפתור מהבגד והן הכינו קנים מאותם כפתורים כדי להכין חנוכייה. אוושוויץ הייתה "פלנטה אחרת" (ק.צטניק) וגם עזה, וגם 7/10 היה פלנטה אחרת.
3. על כרמל גת רואים על הפנים שהחוויה שלה היא שונה, חמשת המופלאים עוד עם ניצוץ בעיניים, נאחזים בתקווה שישובו אל חיק משפחתם. אבל אצל כרמל המבט שונה. היא ראתה מה קרה בקיבוץ, את הכיבוש, את חוסר האונים, את המערכת שקרסה. אולי חשבה שהקיבוץ כלל לא קיים יותר?
אבל החוקי הכבידה השתנו. כדור הארץ לא מסתובב באותו קצב, לא עוד חקירה וירידה לשורש האמת. מה במקום זה? העלת שכר הח"כים, ובלי ועדת חקירה. כי "חצי עם" וכל מיני קשקושי מסרים. אולי כשיתחילו לעוף עצמים באוויר נתעורר. בינתיים אנחנו ממשיכים עם עוד נר ועוד נר, ועל הניסים ועל הנפלאות ועל התשורות ועל – כמובן – המלחמות.
