1. "לא אפטר את השר בן גביר, זה מביך". כך ענה ראש הממשלה לשאלה מדוע אינו מפטר את השר אחרי שלל טענות שהצטברו נגדו. מביך, או בשפת דור ה-Z – קרינג', רצון להתרחק מסיטואציה שגורמת לעיתים להתכווצות פיזית. הרי מה אנחנו מרגישים? חרדה, אימה, רצון תמידי לקלונקס, תחושה שהקרקע נשמטה מתחת לרגלינו. כן, אפשר לקרוא לזה מבוכה.
פרויד טען שכל תרבות אנושית נוסדה על אשמה, בושה ופחד. והנה אנחנו חיים במציאות שאין בה לא אשמה ולא בושה, רק פחד. ב-8.10.23 עוד הייתה אשמה ובושה. עבדו יומם ולילה כדי לבטל את זה. שר אחד קרא לזה "תקלה", מה כבר קרה?
2. המבוכה פנים רבות לה. אנחנו נבוכים כאשר אנחנו נתפסים בקלקלתנו. אבל בעולם של הממשלה אין קלקלה, ואין גם מה לחקור, כי מה כבר קרה. שלחתי ווטסאפ אישי בקבוצה של ההורים בגן. מביך, פדיחה, אבל לא 1,200 נרצחים, כן? מבוכה קטנה יכולה להסעיר ולרגש את חיינו. לפעמים אנחנו נבוכים אפילו לקנות דברים בבית מרקחת. מה עובר לנו בגוף לאור המציאות? פדיחה, זה הכל. הדרמטי הוא אפסי. לקבל כסף מקטאר בזמן מלחמה – בקטנה, פוסט ברשתות הוא עילה למעצר.
שר שלא יודע אנגלית זה מביך. להיות אחראי על שיא הרציחות ואובדן כל משילות בדרום זה לא מביך, זה קטסטרופלי. להפוך את המשטרה לארגון פרטי זה מזעזע, לא מביך. אבל ההגדרות משנות מציאות. זה מביך וזה מחריד, זה טרף וזה כשר. קטאר היא מדינה מורכבת. וואלה, מחכה שיגידו שגם בשר חזיר זה מורכב. במקום בשר אחר יקראו לו בשר מורכב.
3. אני מוצאת את עצמי נפעמת מההתנהגות האנושית, כמה סיבובים בראש כדי להצדיק דברים שאין להם הצדקה. לא רק פה, בכלל. גם בדוקו על פי-דידי (שון קומבס). האשמות באלימות, אונס, הרבה מצולם לייב. רואים את הזמר גורר באלימות את בת זוגו במלון אחרי שניסתה לברוח, דופק לה מכות, אבל הכל ממשיך כרגיל. הוא אומר בראיון: "אם אתה לא שולט בנרטיב, מישהו ישלוט בו במקומך".
מסביב הכל ממשיך. מביך שההתנהגות הזו סביבנו ואנחנו כאילו מקבלים את זה. נושכים שפתיים, מנסים להעביר את היום. יודעים, אבל בנרטיב שלנו יש דבר אחר. אסור לתת לנרטיב להקטין את מה שקרה לנו למבוכה. זה יהיה באמת מביך אם זה יקרה.
