סידני היא מקום נהדר. שילוב של עיר תוססת ומסבירת פנים עם טבע מפעים. אוקיינוס אדיר למרגלות צוק, חופים שאין כמותם, אוכלוסייה רגועה שהספורט ותרבות הפנאי הם מנוע הפעלה מרכזי שלה. אני חוזר לשם לעיתים תכופות משום שבתודעתי זהו המקום שבו ניתן להתנתק, זמנית, מהאינטנסיביות והקקפוניה הישראלית. לא עוד.
הארס האנטישמי המחלחל בשנים האחרונות ברחבי העולם המערבי חוצה את קו המשווה. נחיל של רוע כובש לבבות גם באוסטרליה, מדינת מהגרים שאליה נמלטו יהודים רבים בעקבות האנטישמיות באירופה ובדרום-אפריקה. בונדיי ביץ' הוא פיסת החוף האייקונית ביותר באוסטרליה, מקדש של חיי חוף רגועים עם תרבות פתוחה לכל שמבטאת את הרוח האוסטרלית המיוחדת. דווקא משום כך המתקפה על מסיבת חנוכה המסורתית שעל החוף, מבהירה היטב: 80 שנים אחרי השואה חזרנו למציאות שבה אין שום מקום ברחבי העולם שבו יהודים יכולים להרגיש בטוחים.
אירועים אנטישמיים התרחשו גם בעבר, אך חובה להבין שהטבח בסידני מתרחש בעולם שונה מבעבר. האנטישמיות, שעד לאחרונה נתפסה כמחלה שהאנושות הולכת ונגמלת ממנה, חוזרת להיות אידיאולוגיה בעלת השפעה משמעותית ואפשר שעתידה המזוויע עוד לפניה.
בעקבות המלחמה בעזה נמתחת ביקורת קשה על ישראל, שאיננה בהכרח ביטוי לאנטישמיות. אבל ברור שהמלחמה הסירה מחסומים תרבותיים שעד עתה מנעו מהאנטישמיות החשופה, הבוטה, מלעלות על פני השטח. כעת הרסן הותר: כך, הנושא היחיד שהימין הקיצוני הפופוליסטי והשמאל הקיצוני הסוציאליסטי מסכימים עליו הוא דה-לגיטימציה למדינת ישראל ולרעיון הציוני, שאין להסביר אותה אלא כאנטישמיות.
מה משותף לטאקר קרלסון, כוכב הימין שהיה הפנים לשעבר של רשת פוקס הימנית, ולזוהרן ממדאני, כוכב השמאל הסוציאליסטי, שכבש את עיריית ניו-יורק? אלו שניים מהמשפיעים ביותר על הדור הצעיר באמריקה, הנמצאים בקצוות הרחוקים ביותר האפשריים זה מזה בכל נושא המעסיק את האמריקאים. אלא שקיימת ביניהם הסכמה דה-פקטו בנושא אחד: שלילת הלגיטימיות של מדינת ישראל השזורה בנימות אנטישמיות גלויות.
בצד הפופוליזם העממי מימין ומשמאל, האנטישמיות גם מקבלת לגיטימציה גוברת מבעלי מצח גבוה: דובר רבות על הפיכתן של חלק מהאוניברסיטאות המובילות לחממה של שנאת ישראל ויהודים. עתה מתברר שאפילו ראש המכון השמרני המוביל בארה"ב, הריטאג', שהוא הבית הרעיוני של המפלגה הרפובליקנית, מיישר קו עם מכחישי שואה. האינטלקטואלים של השמאל הפרוגרסיבי האמריקאי, שחיללו את שיח זכויות האדם כבר ב-8 באוקטובר, יכולים למצוא בעלי ברית בימין הניאו-שמרני.
ואם כך בארה"ב, קל וחומר באירופה שבה הולכת ומתרחבת ההשפעה של קואליציה רעיונית בלתי אפשרית של ציבור מוסלמי גדול ומשפיע, פעילי איכות סביבה קיצוניים (גרטה, כמשל), שמאלנים שמאשימים יהודים בקפיטליזם, לאומנים בעלי נטיות פרו-נאציות ועוד. רבים מיהודי צרפת שוקלים ברצינות להגר ממנה ונראה שעתיד היהודים באירופה כולה לוט בערפל. את עוצמתם והשלכותיהם של גלי ההדף של הטבח בסידני על חוסנה של יהדות אוסטרליה ניתן רק לשער.
על רקע זה מתחייבת התעוררות משמעותית של מדינת ישראל להיחלץ למאבק באנטישמיות. כבר עתה קיים משרד ממשלתי שעוסק בכך בחריצות וברצינות, אך נראה שהמשאבים המוקצים למשימה ותשומת הלב של מדינת הלאום לנושא זה חייבים לעבור שדרוג מהותי. סידני היא קריאת השכמה נוספת לירושלים: האנטישמיות היא לא רק איום על יהודים תמימים בסידני, אלא גם איום קיומי על מדינת ישראל. לכן, כשם שאנו בונים צבא איכותי להגנה על הגבולות, חובה עלינו לבנות מערך משמעותי למאבק באנטישמיות ברחבי העולם באמצעים מדיניים, מודיעיניים, טכנולוגיים, חינוכיים ואחרים.
העולם כולו משתנה לנגד עינינו: חוסר יציבות חברתית, ירידה באמון במוסדות, חילול שיח זכויות האדם, רוחות מלחמה באירופה. האמת נעדרת והקונספירציות משתוללות. הטבח בסידני הוא דוגמה אכזרית לחושך שמנסה לכבות את האור היהודי. על מדינת ישראל להיערך בכל כוחותיה כדי להתמודד עם הגל המתקדם לעברנו.
פרופ' ידידיה שטרן הוא נשיא JPPI – המכון למדיניות העם היהודי ודיקן לשעבר של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן
