כאילו חוקי התקשורת של שלמה קרעי לא מעוררים מספיק דאגה, צצה בימים אלה טרדה חדשה: רדיו תל-אביב, מוסד יקר לליבי שזכיתי לשדר בו שנים ארוכות, השיק בפרזנטציה נוצצת למפרסמים את אודליה AI, שדרנית ה-AI הציונית הראשונה שתתחיל בקרוב להגיש את רצועת הצהריים. חדשות לא-משהו עבור מי שמשקיף בדאגה על שוק התקשורת בישראל, שגם כך הולך המצטמק. מהצד החיובי, ניחמתי את עצמי, לפחות השדרנית החדשה הייתה יכולה להשתלב בבטחה במערכת של המנכ"ל הקודם, דידי הררי.
אני מודעת כמובן לכך שאני לא אובייקטיבית. לשאול את דעתי על שדרני רדיו AI זה כמו לבקש מעגלון במאה ה-19 לומר כמה מילים חמות על ההמצאה החדשה הזאת, מנוע קיטור. ובכלל, כל כך הרבה אסונות בעולם, למי אכפת שהכלאה בין דולורס מ'ווסטוורלד' ופרסומת של חצי חינם תגיש רצועת צהריים?
הבעיה היחידה בתזה היא שעד לא מזמן הגיש את הרצועה הזאת ברדיו גידי גוב, שגם אירח בה בנונשלנט את מיטב אמני ישראל. אם למישהו בא להיזכר שהוא לא רובוט, שיחפש רגע ביוטיוב את הביצוע המאולתר באולפן עם שירי מימון ל'פנים אל מול פנים'. איפה הקסם החד-פעמי הזה - ואיפה אודליה AI. ההסתייגות היחידה: אם מישהו מציע להסיע אתכם הביתה אחרי התוכנית, לאודליה AI יש פחות עבירות תנועה.
ארז טל, מרב מיכאלי, מיכל ניב ז"ל, שי ודרור, טל ואביעד, אור ישראלי, גורי וגלית. זו רק רשימה (חלקית) של השדרנים המצוינים שעברו ברדיו ת"א. לפחות טייכר וזרחוביץ' עדיין שם. מילא האגדות והאייקונים: להחליף בבינה מלאכותית את השדרנים הגרועים זה הרבה יותר מסובך. איזה פרומפט בעולם יצליח לגרום לאודליה AI ללהג חרישית בגשם הראשון: "שמרו על עצמכם אם אתם על הכביש, ולמי שבבית, זה הזמן להתכרבל מתחת לשמיכה ולתת למאיר בנאי לשטוף לכם את מרזבי הנשמה".
מצד שני, בדוחות הרווח-הפסד אני דווקא צופה לדולורס שלנו הצלחה מסחררת: היא לא דורשת משכורת, לא מקשקשת על יחסי עובד-מעביד ולא מחמיצה פנים מול שי פושר לחג. ברוח הרפורמה של קרעי, גם אין חשש מיידי שהמגישה החדשה תפלוט בטעות איזו אמירה פוליטית חריפה מדי, כזאת שתבוא לא טוב למפרסמים. וגם אם היא תפַתח בטעות, חס וחלילה, תודעה עיתונאית - אין מה לדאוג: בניגוד לגיא פלג, לא צריך לממן לה מאבטחים.
