כששורד השואה נפתלי פירסט פגש לראשונה את שורד השבי אלי שרעבי, במצעד החיים על אדמת אושוויץ המקוללת, הוא סיפר לו שבאותה תקופה ארורה במחנה, "לא ספרנו את הימים ולא היה מי שיספור בשבילנו". היום, כשהוא פוגש בשרעבי שוב לקראת חג החנוכה, ביוזמת "ידיעות אחרונות", הוא נזכר בפגישתם הראשונה.
2 צפייה בגלריה
"התקומה היא חלק מהדי־אן־איי של העם היהודי". שרעבי ופירסט באנדרטת הקרון בנתניה | צילום: זיו קורן
"התרגשתי כל כך לפגוש אותך צועד לצידי במצעד החיים. הרגשתי הזדהות. חיבקתי אותך ולחשתי לך את המילים האלה כדי לעודד אותך, להראות לך שלמרות הכל, יש תקווה ואפשר להשתקם".
טבח 7 באוקטובר טילטל את עולמם של ישראלים ויהודים בכל העולם. השבר היה עצום, וקשה במיוחד לשורדי השואה שלא האמינו שהם רואים בחייהם פוגרום נורא כזה ביהודים, ועוד במדינת ישראל.
"ביום ששוחררת צפיתי בשידור הישיר במסכים ונשכתי את שפתיי - כך נראיתי כששוחררתי מבירקנאו", מספר פירסט לשרעבי. "אני מרגיש שאני מייצג את השואה ואתה השואה השנייה שקרתה לנו. זכיתי לצעוד איתך באושוויץ ולחבק אותך. מאז, יש בינינו קשר מיוחד שאי-אפשר להסביר במילים".
לארגון מצעד החיים העולמי היה ברור ששורדי הטבח לנצח יהיו חלק ממצעד החיים, וכי לשורדי השואה יש תפקיד מחודש – לסייע בשיקום השבים והניצולים. קרן מנומדין, שותפה אסטרטגית של מצעד החיים, לקחה על עצמה להביא מדי שנה משלחת של נפגעי הטבח למצעד, ובשנתיים האחרונות צעדו יחד שורדי השואה לצד שורדי השבי.
"במצעד החיים השנה, ניצבה בפניי הזכות להוביל את משלחת 7 באוקטובר, שאמרה בקול ברור, לכל העולם: NEVER AGAIN IS NOW", אומר חיים טייב, נשיא ומייסד הקרן. ורויטל יכין קרקובסקי, מנכ״לית מצעד החיים בישראל, מוסיפה: "הקשר בין שורדי השואה ושורדי השבי שהתחיל במצעד החיים הוא קשר גורדי. הם מבינים אחד את השני בלי מילים".
נפתלי פירסט, תושב חיפה, אסיר מספר B 14026, שורד מחנות אושוויץ-בירקנאו, השתתף במצעד המוות ושוחרר במחנה בוכנוולד. אב לבת, סבא לארבעה נכדים ושלושה נינים. אלי שרעבי, תושב בארי, נחטף במהלך הטבח בקיבוץ ב-7 באוקטובר. הוא שוחרר בהסכם בפברואר האחרון, לאחר 491 ימים בשבי. אשתו ליאן ושתי בנותיו, נויה ויהל ז"ל, נרצחו באותה שבת שחורה. אחיו יוסי, שנחטף גם הוא, נרצח לאחר 100 ימים בשבי.
פירסט בן ה-93 פגש את שרעבי, בקרוב בן 54, באנדרטת הקרון בנתניה. בקרון שנבנה בגרמניה להובלת בקר, הובלו מאות אלפי בני אדם אל מחנות השמדה. פירסט ושרעבי עמדו מחובקים ליד הקרון דקות ארוכים, נרגשים להיפגש שוב. לקראת החג הם חולקים זה עם זה את הניסים שקרו לשניהם.
"אני חי בזכות הרבה ניסים קטנים", מספר פירסט לשרעבי. "למשל נס המשלוח. אחד הניסים הגדולים קרה כשהסגן של אייכמן, אלויס ברונר, הצביע על המשפחה שלנו במסדר המשלוחים ושאל אם אנחנו נישואי תערובת, ואחי שמואל אמר שכן בתושייה שהייתה לו. כך ניצלנו מהמשלוח הזה. קרה לי עוד נס. היה לי מזל גדול שלא קפאתי ברכבת הפתוחה, שבה היה מטר שלג, 24 שעות במינוס 25 מעלות. אנשים קפאו לידינו".
ואז הוא פונה לשרעבי ושואל: ומה היה הנס שלך בשבי החמאס? שרעבי, שמקשיב בהתרגשות למילים של נפתלי, משיב: "מבחינתי לצאת אל החופש לאחר כמעט 500 יום בשבי החמאס זה נס גדול. כל יום בשבי רצוף רגעים של חיים ומוות. לא אשכח את תקופת ההרעבה הקיצונית בחצי השנה האחרונה שם. בדיוק סיימנו את הקידוש בשישי ופתאום אחד המחבלים גילה רגע של רחמים והעיף עלינו פיתה נוספת שחולקה בין ארבעתנו. הרגשנו שזה היה רגע של הצלת חיים עבורנו. אז זה גם סוג של נס".
בעוד שורד השואה מספר לשרעבי שלא היה לו כל מושג לגבי מועדי חגים במחנה ההשמדה אושוויץ, שרעבי מרגש את פירסט כשסיפר לו את הדברים הבאים: "בשבי החמאס, במנהרה, לא ידענו בדיוק מתי חל חג החנוכה אבל דיברנו על זה הרבה בכל דצמבר. כל אחד מהחטופים שהיו איתי הזכיר שירים מהחג, זיכרונות ילדות. אני זוכר את הרגע שבו הקבלנו את האור שהיה לנו במנהרה והגיע ממצברים לנס פך השמן. דמיינו באותם רגעים את משפחתנו מדליקה את הנרות ומתפללת עבורנו, וקיווינו שהתפילות שלנו נפגשות אצל בורא עולם".
רגע לפני שהשניים נפרדים, אומר פירסט לשרעבי :"בחג האורים הזה, אני מאחל לך בכל ליבי שתמשיך בדרכך. בחרת בחיים. שיהיה לך הכוח להעביר את הסיפור שלך, שייתן לצעירים את ההשראה והיכולת להתמודד עם מצבים בלתי נסבלים, הזויים וקשים".
ושרעבי, בחיוכו הצנוע, משיב לו עם ברק בעיניים: "אתה עבורי סמל אדיר של תקומה והרצון הבסיסי של האדם לשרוד. אלו תחושות שליוו אותנו בשבי בכל רגע. בזכות יכולת ההישרדות ההרואית שלך ושל שורדי השואה, קמה מדינת ישראל. וההיסטוריה הזאת הייתה לנגד עינינו גם 50 מטר מתחת לאדמה. התקומה היא חלק מהדי-אן-איי של העם היהודי".
