זו לא חוכמה לספר סיפור מהסוף להתחלה – אבל העניין הוא שכל מי שנגע מקצועית במכבי חיפה זעק עוד לפני חודשים ארוכים על ההתעלמות המוזרה מגיא מלמד. זו לא פרשנות בדיעבד. כשמדברים על סקורר, לא פעם אחרי שדחק מקרוב פנימה אומרים ש”יש לו חוש התמצאות ברחבה” – אבל נוטים להוסיף שהיה לו מזל. במקרה של מלמד רואים כבר זמן רב שזה יותר מכך – במחזורים האחרונים שוב בלטו הכישורים שלו. הוא הבקיע בביצועים של חלוץ-אמן שהתמקם היטב ובעט מושלם. מה צריך יותר?
שני מאמנים, דייגו פלורס וברק בכר, הגיעו למסקנה מוקדמת ראשונה: מלמד לא מתאים למבנה ההתקפה של מכבי חיפה. אפילו הספסל שעליו ישב הרגיש את העוול וחוסר הפרופורציה. מה חשוב מבנה “מקצועי” כביכול של דוקטורים לכדורגל, כאשר כל ילד בן 12 מבין שמלך השערים של ליגת העל צריך לשחק. כמה פשוט.
לגבי פלורס – התקופה בחיפה הייתה טעות קצרת זמן. לגבי בכר – כבר בעונה שעברה, אחרי שהסקורר הוחתם, הוא התעקש להתעלם ממנו בזמן שחוסר נוכחותו זעקה לשחקים. תקופה שבה הרגל המסיימת לא נמצאה במגרש, אלא הוקפאה על הספסל (במקרה הטוב: העונה גם שלחו אותו לשבת ביציע). בשני המקרים, ההתעלמות כל כך מוזרה, עד כדי כך שאפשר לתהות לגבי השיקולים שעומדים מאחורי ההחלטה התמוהה הזאת.
אסור שכובש שערים ברמה כזו ייתקל באנטגוניזם בתוך המועדון שעוד נאבק להביא אותו ושילם עליו ביד רחבה. בכר בכלל זרק אותו בסופו של דבר להרכב מחוסר ברירה, בגלל פציעות והרחקות. אפשר לקוות שהוא כבר הפנים את העובדה שיש לו ביד נכס, ושזה לא מקרי שההתאוששות של מכבי חיפה במחזורים האחרונים הגיעה יד ביד עם ההשתלבות של מלמד. עוד לא מאוחר לראות אותו מושך את הירוקים למעלה.
