"מבחינתי הייתי בהיריון רק מהשבוע ה-16, מוזר ככל שזה נשמע, ולא כי התעלמתי במתכוון הכי לא. מה שקרה הוא שכבר שלוש שנים שאני שומעת מרופאים שבלי טיפול הורמונלי, אין מצב שאצליח להפיק היריון ספונטני ובנוסף הייתי במילואים כך שאת העייפות ייחסתי למתח העבודה בשטח ולדאגה לחיילים שלי", מספרת בכנות שיר בן ממס, ומוסיפה, "שאלו אותי אם לא השתנה לי הגוף, אז לא. גם לפני ההיריון הייתי קציצה", היא מחייכת. לפני שבועות ספורים בן ממס ילדה תאומות בלידת חירום. כשחזר לה האויר ולשלושתן שלום, היא מתפנה לספר את ההזוי שבסיפורי ההיריון שמכליל הפתעות לטוב ולרע, סיכון חיים והפי אנד.
בן מסס, 29, נשואה, דיילת אויר באל על נקראה למילואים כבר ב-7 לאוקטובר השחור ומאז שירתה לסירוגין, ארבע מאות ושלושים ימים. "הייתי בקבע שמונה שנים, קצינה בדרגת סרן, וכשהשתחררתי חיפשתי לעצמי עיסוק הכי רחוק מהחיים הצבאיים שהיו לי ובחרתי בדיילות אוויר". לפני שש שנים היא נישאה לאיש צבא וזמן לא רב אחר כך, הבשיל הזוג לבנות משפחה. "ככל שניסינו זה לא קרה, נדדתי בין רופאים, שכולם יישרו קו עם האבחנה שבגלל השחלות הפוליציסטיות שלי אצטרך לעבור טיפולי פוריות".
היא בלעה את הגלולה המרה ונרתמה למשימה בעקביות אבל היריון לא הצליחה לייצר. "לפני המלחמה החלטתי לשים ברקס ולתת לגוף ולנשמה שלי לנוח קצת מהטיפולים. ואז פורצת המלחמה, אני מגויסת לתפקיד סמ"פ מפקדה בגדוד הנדסה ועושה שלושה סבבים בעזה וסבב נוסף בלבנון כשבחלק מהזמן אני גם נכנסת פנימה. זו הייתה תקופה קשוחה, בקושי ראיתי בית וכנ"ל את בעלי", היא מספרת. באוגוסט 2024 מפרגן הצבא לבעלה שנה וחצי של לימודים באוניברסיטת MIT בבוסטון ובני הזוג מחליטים להיות על הקו עד שהיא תצטרף אליו לשהייה ממושכת. "כדיילת אני יכולה לקבל סידור עבודה שיאפשר לי פעמיים בחודש לנחות אצלו וזה נשמע לנו סבבה כשבפועל באותו חודש אני מקבלת צו נוסף". היא נכנסת לסבב ובניגוד לימי המילואים הקודמים, היא מרגישה שאינה בשיאה. שום דבר מוגדר להתלונן עליו, אלא תחושה כללית לא טובה."אני במאמץ מטורף, כשבמקביל למילואים, אני מפרקת ואורזת בית ועוברת לבינתיים לגור אצל אמא שלי".
בתחילת ספטמבר היא פונה לרופא הגדודי ושוטחת בפניו את הרגשתה שכבר הפכה לתסמינים מובהקים, "אמרתי לו שבערבים יש לי בחילה, שאני קמה עם סחרחורות ושלא טוב לי. הוא שאל אם יש מצב שאני בהיריון. איזה היריון? הפסקתי טיפולי פוריות ואני גם לא נפגשת עם בעלי".
הימים חולפים ורק בערב ראש השנה היא מחליטה לבדוק אולי הרופא הגדודי צודק." קניתי ערכה לבדיקת היריון וממש נדהמתי לגלות את התשובה החיובית". אחרי שעדכנה את בעלה שלא האמין אף הוא לפלא, היא פנתה לבדיקה בקהילה שבישרה על היריון בשבוע ה-16, ושק הריון אחד. "המשכתי את המילואים, ואת הבדיקות עשיתי בבתי חולים מזדמנים בהתאמה למקומות ההתמקמות שלנו. רק בסקירה השנייה גילו שק היריון נוסף, ושניהם חולקים שליה אחת. רק מאוחר יותר כשיאשפזו אותי אבין שיש עלי תסמונת שרווחת בקרב תאומים זהים ושמה: TTTS-twin-to twin transfusion sybdrom. הסבירו לי שמדובר במצב מסכן חיים שבו העברת הדם בין התאומים אינה מאוזנת, כאשר האחד הוא התורם והשני הנתרם וככל שלא מתערבים בהיריון כזה, עלולים לאבד אותו".
"בשבוע ה26 אושפזתי בעקבות התסמונת, וההיריון שלי הוגדר בסיכון". היא מקבלת טיפול להבשלת ריאות ובמקביל מעדכן אותה ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי, מנהל המרכז לרפואת העובר בבלינסון על הצורך הדחוף בביצוע ניתוח תוך רחמי, "כיוון שהאבחון נעשה מאוחר לגיל ההיריון, העוברים נכנסו למצב מסכן חיים שללא התערבות כירורגית של הפרדת כלי הדם בין העובריות, הן מצויות בסכנה לסיבוכים קשים ואף במוות". הרופא משתף בסיכון ובן ממס מחליטה לסמוך על העובריות שלה, ולהיכנס לניתוח, "הרגשתי שהעובריות שלי חזקות אם הן שרדו את כל ההתרוצצויות שלי ואת הסחיבות במעבר הבית הן ישרדו. הרי לא במקרה הגעתי עד לנקודת הזמן הזו וסחבתי היריון תקין" .
לפני שבועיים כשהיא בשבוע ה-26 להיריון, הובהלה לחדר ניתוח וכשהיא תחת הרדמה ספינלית ואמא שלה מצלמת את ניתוח ההפרדה בזמן אמת. "מדובר בתופעה המופיעה באחד מחמישה זוגות של תאומים זהים. מה שקורה הוא שבשל חיבור בין כלי דם, נוצר חוסר איזון שעלול לגורם לאחד מהם לאנמיה והשני, עלול ללקות באי ספיקת לב", מסביר ד"ר גיאלצ'ינסקי. "במקרה של שיר, התסמונת התגלתה בשבוע מאוחר להיריון דבר שמקשה מאד על ניתוח ההפרדה, אבל כתמיד החלטנו להילחם על החיים של העוברים הקטנים .
"בניתוח כשהיא בעירות מלאה עם הרדמה ספינלית, מתבצעת הפעולה תחת אולטראסאונד"
מה מלמדת הסטתיסטיקה בניתוחי הפרדת כלי דם בין עוברים?
"בשליש מהמקרים רק עובר אחד שורד. בשליש שני העוברים שורדים ובשליש שניהם לא שורדים. אלה נתונים לא מעודדים, אבל לשמחת כולנו הניתוח עבר בהצלחה והיא חזרה ליחידה להיריון בסיכון.
ב-8 לדצמבר 2025 קרה לנו הנס. כשאני בשבוע ה-27+5 ובתזמון משוגע כשבעלי בכניסה לחדר, יורדים לי המים ומתפתחים צירים. גם הפתיחה התקדמה אבל כיוון שהמים זוהו מקוניאלים הריצו אותי לניתוח קיסרי בחירום." כבר על שלחן הניתוחים היא מתחילה לרעוד ומעלה חום גבוה.רק אחרי שהתאומות יולדו במשקלי פגות: 900 גר' ו-730 גר' ולרווחת האם הטריה געו בבכי הורשה האב להצטרף. הן הועברו בדחיפות ליחידה לטיפול נמרץ ילודים בפגיה של שניידר והאם חוברה לעירוי אנטיביוטיקה. "כך שרק למחרת הלידה כשאני בכיסא גלגלים יכולתי להגיע לפגיה ולראות את הבנות שבמשך שלוש שנות טיפולי התאמצנו ללדת אותן ובסוף הן נולדו בזמנן. בלי כל טיפול. אני לא אישה מאמינה, אבל כל האירוע המטורף הזה הוא כל כך גדול להבנה שאין לי ספק שיד האלוהים עזרה לנו".
