אמש הדלקנו את הנר השלישי של חנוכה, נר קטן, שנראה שברירי מול חושך גדול. אבל חנוכה מעולם לא היה סיפור על עוצמת האש הפיזית, אלא על האש שבלב. לא על עוצמת החומר, אלא על עוצמת הרוח.
זהו סיפור היכולת שלנו, עם קטן אך נחוש, להדליק אור דווקא כשהעולם מנסה לכבות אותו. אותה רוח יהודית עתיקה, עיקשת, שמלווה אותנו מימי החשמונאים כבר יותר מ-2,200 שנה.
אז היו אלו המכבים, יהודים מעטים מול אימפריה אדירה, חסרי יתרון צבאי מובהק, מוקפים תרבות זרה ועוינת. מתתיהו, יהודה, יוחנן ויהודית לא ניצחו בכוח הזרוע בלבד, אלא בעיקר בכוח האמונה בצדקת הדרך. בהבנה שיש רגעים שבהם אין ברירה אלא לעמוד, להילחם ולהצית אור גם כשהסיכויים קלושים. הרוח ההיא ניצחה אז ולמרבה הפלא, היא חיה בתוכנו גם היום.
דור הטיקטוק והאינסטגרם הוכיח שהוא לא שכח לרגע איך מדליקים את האש הזו ברגע האמת.
שנתיים וקצת חלפו מאז 7 באוקטובר. שנתיים שבהן נחשפה במלוא עוצמתה הרוח הישראלית לא רק בשדות הקרב, אלא גם בלבבות. המוני אזרחי ישראל קמו להתנדב איש כפי יכולתו, לשוב לשירות מילואים, לחזק משפחות מפונים שברוך השם שבו לבתיהן, להעניק חיבוק עמוק למילואימניקים שעזבו בית, ילדים ועבודה כדי להתייצב להגנת ישראל. עם שלם נרתם לא רק מתוך חובה, אלא מתוך תחושת שליחות עמוקה ורוח "מכבית", להגן על הבית, לנצח את האויב ולהשמיד את הרוע ששטף אותנו בשמחת תורה ההיא.
לפני שנתיים הדלקתי נרות חנוכה עם הגדוד שלי בחאן-יונס, השנה אנחנו מדליקים את נרות החנוכה על גבול לבנון. כן, גם בחנוכה הזה, אחרי יותר מ-800 ימים, חיילי המילואים מדליקים נרות הרחק מהבית, בקור ובגשם בכל החזיתות, ברצועת עזה, ביהודה ושומרון ובלבנון. בעיניי זה סמל מרגש ועוצמתי. אותו נר, אותה משמעות, אור יהודי שמסרב להיכנע.
וכשאני מדליק נר חנוכה ולובש את מדי הזית, אני לא יכול שלא להיזכר בתמונה המפורסמת מליל הבדולח, 1938, בעיר קיל שבגרמניה.
חנוכייה קטנה דולקת על אדן חלון ביתו של רב העיר, הרב עקיבא פוזנר, וממול דגל צלב הקרס. רעייתו, רחל, כתבה בגב התמונה:
"יהודה ימות, כך אומר הדגל. יהודה תחיה לעד, כך עונה האור".
והנה אנחנו מדליקים נרות עם מדי הצבא שלנו, צבא הגנה לישראל, ועונים בשם האור "נחיה לעד".
השבוע זה קרה שוב, הפעם באוסטרליה, פיגוע אנטישמי בזמן הדלקת נרות חנוכה. שוב מנסים לפגוע באור, להפחיד, לשבור את הרוח.
התשובה שלנו נשארת אותה תשובה עתיקת יומין, אנחנו מדליקים עוד נר, ועוד אחד, והאור גדול מתמיד.
