העומס הרב המוטל על הפרקליטויות ועל בתי המשפט, המכונה "הסחבת", הוא לא רק מטרד בירוקרטי. מדובר בעינוי דין של ממש, שפוגע בנאשמים, בקורבנות עבירה ובאמון הציבור במערכת כולה. במדור זה דיווחנו כבר על החוק שמקדם יו״ר ועדת החוקה שמחה רוטמן להגבלת משך זמן חקירות המשטרה במטרה לקצר את ההליכים – מהלך שזכה לתמיכתו של שר המשפטים יריב לוין. עתה מתברר כי במשרד המשפטים מתנהל בשקט ניסיון ראשון, שיטתי ונתמך בנתונים, להתמודד עם שורשי הבעיה.
בשל הקרבות המשפטיים הניתשים מאז המהפכה המשפטית וכתוצאה מהזנחה בת שנים, המערכת פועלת כיום במחסור משווע של תקני פרקליטים, שופטים ועובדי עזר. אלא שלצד תוספת תקנים – שאינה נראית באופק – נדרשים גם שינויים פנים-מערכתיים. שר המשפטים יריב לוין, במקביל למאבקיו מעוררי המחלוקת בשלל חזיתות משפטיות, מקדם מהפכה גם בגזרת העומס.
דוח פנימי מקיף, שהוצג ללוין בשבוע שעבר ומפורסם פה לראשונה, מצייר תמונת מצב מבהילה: משך הזמן הממוצע להליך פלילי בישראל עומד כיום על כ-21 חודשים. בתיקים מורכבים יותר, בהם נדרש שלב הוכחות (כ-15 אחוז מהמקרים), הנתון מזנק ל-33 חודשים בממוצע – כמעט שלוש שנים של דיונים. וזהו רק ממוצע.
1 צפייה בגלריה
דיון בהארכת מעצר בבית משפט השלום בתל־אביב. בעיה אחת נותרה קשה במיוחד: תסקירי שירות
(צילום: שאול גולן. למצולמים אין קשר לכתבה)
בהשוואה למדינות האיחוד האירופי, ההליך הפלילי בישראל הוא הארוך ביותר – פי שניים ממדינות כמו הולנד ופינלנד ופי ארבעה מהמדינה היעילה ביותר, דנמרק.
בדוח, שהוכן בשיתוף פעולה נדיר בין כלל גופי האכיפה, סומנו לראשונה "צווארי הבקבוק" הטכניים שתוקעים את ההליך הפלילי - החל מאי-התייצבות נאשמים ועד המתנה ארוכה לתסקירי שירות המבחן. בהתאם לממצאים, גובשה תוכנית עבודה אופרטיבית שמטרתה קיצור דרמטי של זמני ההמתנה.
*
הבירור המקיף של מצב המערכת נערך בשיתוף כל הגורמים האחראים לניהול ההליך הפלילי בישראל – מחלקת התביעות במשטרה, פרקליטויות המחוזות, הסנגוריה הציבורית, הייעוץ המשפטי לממשלה והנהלת משרד המשפטים. חברי הצוות הבודק ציינו שהרקע להנעת הפרויקט כולל עלייה במורכבות ובגודל התיקים הפליליים, תחושה הולכת וגוברת כי ההליך הפלילי הפך ארוך ומסורבל באופן הפוגע באפקטיביות שלו והיעדר נתונים אחידים ומרוכזים.
צוות העבודה זיהה 11 צווארי בקבוק מרכזיים. בשלב הכנת כתב האישום בולטים שניים: השלמות חקירה (בממשק שבין הפרקליטויות למשטרה) והתארכות הליכי השימוע. בפרקליטויות המחוזי השלמות חקירה נדרשות בכ-45% מהתיקים – כמעט כל תיק שני – והן גורמות לעיכוב ממוצע של 5.2 חודשים בהגשת כתב האישום. בפרקליטויות השלום מדובר ב-31% מהתיקים ובעיכוב של 5.3 חודשים.
גם שלב השימוע מתגלה כמעכב משמעותי: שלב זה מתקיים ב-40% מתיקי פרקליטות המחוזי ומוסיף 7.3 חודשים בממוצע, וב-29% מתיקי השלום – שם הוא גורר עיכוב של 6.9 חודשים.
בשלב המקדמי, טרם הדיון בבית המשפט, הבעיות העיקריות הן דחיות בשל אי-ייצוג נאשמים, עיכובים בשל אי-הסדרת ייצוג, המתנת הנאשמים והסנגורים לקבלת חומרי חקירה, פערי זמן גדולים בין דיונים מקדמיים ובקשות דחיות.
שלב "טרום בירור אשמה" ארוך מאוד בתיקי השלום ביחס למחוזי. מדובר ב"צווארי בקבוק טכניים", כשהסיבה העיקרית: אי-התייצבות נאשמים. בתיקי תביעות משטרה מדובר ב-54% מהמקרים, בתיקי פרקליטות השלום ב-49%, ובתיקי פרקליטות מחוזי ב-33%. הסיבות לאי-התייצבות מגוונות – דחיות בניסיון להגיע להסדר, הסדרת ייצוג ונסיבות אישיות – אבל כך או כך או כך, התוצאה היא אחת: סחבת.
גם בשלב בירור האשמה מתגלים עיכובים משמעותיים, בעיקר בשל מרחקי זמן גדולים בין דיונים והמתנה ממושכת לשלב ההוכחות. כך, למשל, בתיקי תביעות משטרה במחוז ירושלים זמן ההמתנה לתסקיר לעונש מגיע ל-4.8 חודשים בממוצע.
*
על רקע הנתונים הקשים נערך פיילוט בבית משפט השלום בתל-אביב, שבחן קיצור וטיוב של “ימי המוקד” – מיון וניתוב תיקים במזכירויות בתי המשפט, לעיתים תוך קבלת החלטות ביניים משפטיות. בנוסף נוסה צמצום “דיוני סרק”, באמצעות הקדמת התייצבות נאשם לצד סנגור מוכן והגדלת שיעור הדיונים המהותיים.
תוצאות הפיילוט מרשימות: קיצור של עד שמונה חודשים משלב פתיחת התיק ועד הכרעת הדין, וצמצום המרווח בין דיונים לכחודש.
שינוי נוסף נגע לצמצום ההמתנה הממושכת להעברת חומרי חקירה לידי הסנגורים, שגרמה לדחיית דיונים בשל קשיים בלימוד החומרים. לאחר שינוי שיטת העבודה, התקצר זמן ההמתנה לחמישה ימים בממוצע בלבד, והמרווח בין הדיונים הצטמצם בכ-50%.
עם זאת, בעיה אחת נותרה קשה במיוחד: תסקירי שירות המבחן. מדובר בחוות דעת מקצועיות של עובדים סוציאליים, המוגשות לבית המשפט לפני הכרעה ומספקות תמונה מקיפה על הנאשם. לתסקירים נודעת חשיבות קריטית במערכת המשפט והצדק, שכן הם מאפשרים למערכת למנף חלופות קהילתיות ושיקומיות למעצרים ולעונשי מאסר.
מדי שנה נדרשים כ-120 אלף תסקירים – מחציתם להארכת מעצרים ומחציתם לפני גזירת עונש. הדוח קובע כי התחום מצוי במשבר: “זמני ההמתנה אינם מתקבלים על הדעת – שישה חודשים לתסקיר לעונש ושישה שבועות לתסקיר מעצר. זמנים אלה ארוכים פי שלושה מהזמן הרצוי, פוגעים בנאשמים ובעצורים ומהווים אבן ריחיים על המערכת”.
לדברי מחברי הדוח, "מהלכים שנוסו עד היום לא צלחו ולכן העיכובים גדלו". בשנת 2021, למשל, נדרשו 10,679 תסקירים לעונש, אך רק 8,970 הוגשו בפועל. “הפער בין הביקוש להיצע מוביל לזמני המתנה לא סבירים”, נכתב.
הדוח מבשר שיצא לדרך ניסיון לגבש פתרון לקיצור זמני ההמתנה לתסקירים. בין השאר מוצעים עדכון תפיסת האבחון, ייעול תהליכים וחיזוק ההון האנושי. היעד השאפתני של הצוות: שבועיים להגשת תסקיר למעצר, וחודשיים להגשת תסקיר לעונש.
חוזקו של הדוח אינו רק באבחון הבעיות, אלא גם בניסיון לפתור אותן באופן מעשי, תוך שילוב ידיים של כלל הגורמים. בסיכומו מודים המחברים כי אין “מהלך קסם” אחד, אך שילוב של נתוני אמת ומודעות מייצר אימפקט גבוה אצל כל הגורמים. הצוות ממליץ הרחבת המלצות הפיילוט לפריסה ארצית.
