מה זה הפרש של 7 נקודות מהפסגה? פעמיים 0:1 קטן, ועוד שוויון עם הברך בזמן פציעות. שום דבר, בטח עבור מכבי ת"א, ככה שעובדתית האלופה עוד במרוץ. עובדתית היא גם לא חייבת להיות מדהימה. רק להישאר על הגלגל, ובעיתוי המתאים לנצל את התורפה של זו שמולה, כדי לשלוח רגל ארוכה מעבר לקו הסיום. ראינו את התסריט הזה, פריים אחרי פריים, אשתקד. רק שהעונה הנוכחית היא אירוע אחר. להלן הנסיבות:
1. על הקווים עומד מאמן, שעזבו אותנו, השחקנים עצמם לא סגורים אם הוא שם כי זה מה שנדרש מקצועית או כדי ללמד לקח את האוהדים.
2. המפעל האירופי הפך מבונוס לנטל. מכל טיסה נוספת שחקני מכבי חוזרים עם פחות ביטחון.
3. ההרתעה אבדה. היריבה למרוץ באר-שבע, זו שבעונה מדהימה לא הצליחה לנצח את מכבי ת"א אפילו פעם אחת, עם אחד מאחד. שלא לדבר על המתמודדת השנייה, בית"ר ירושלים, עם 2:6 מאחד.
4. מכבי ת"א נטולת ברק. הסיכוי שיבוא איזה פטאצ'י ויבריק נגד כיוון המשחק, פחתה. גם סך הווינרים שאפשר לשלוף מהשק פחתו, אחרי שקניקובסקי וזהבי התפוגגו.
5. ומה לגבי רגל מסיימת? אנחנו רק במחצית הדרך, ועידו שחר, קשר יעיל אבל לא מהיצירתיים שידענו, מוביל את רשימת המבקיעים בקבוצה יחד עם דור פרץ. לשניהם יש 14 שערי ליגה, 45 אחוז מסך היבול של הצהובים. החלוצים מדמון, אבו-פרחי, ניקולאסקו ודוידה כבשו יחד שבעה. כלומר כמו עידו שחר אחד. וזה בלי לקחת בחשבון שניקולאסקו סיים עונה.
6. כשאתם מסתכלים על שחקני מכבי ת"א, אתם רואים ניצוץ של צלחת בעין? או אווירת אטרף? לא. מכבי במקום אחר. על הפרק סוגיות אחרות. חינוך הקהל וכאלה. מהצד זה נראה שמכבי לא פנויה רגשית כרגע כדי לקחת אליפות.
ומפה למסקנה. נכון, כל דבר יכול להשתנות ברגע. רכש מרעיש בינואר, חלוץ שעוד לא ראינו, כזה שימלא את הבור של דור תורג'מן, והופ, הכל נפתח, כולל אווירת פסגות של ההימלאיה.
נכון למה שרואות עינינו, מכבי ת"א היא לא קבוצה לרוץ עד הסוף. ואם מותר לי להמר, אליפות לא תצא לה מהעונה הזו. יותר מדי חסר שם.
