אם חשבנו שיש גבולות לציניות – אז טעינו. הבעיה היא לא שראש הממשלה לא סומך על נשיא ביהמ"ש העליון בעניין ועדת חקירה ממלכתית. הוא לא סומך על אף אחד. רק על עצמו. נתניהו נמצא בריצת אמוק של פגיעה במדינה. מדי יום נשברים שיאים חדשים. הוא מקדם את חוק ההשתמטות, למרות הפגיעה במדינת ישראל. הוא מקדם את "חוק הגשמת הזהות היהודית במרחב הציבורי", כאשר ברור מלכתחילה שהתוצאה תהיה מיאוס של האופי היהודי של המדינה. הוא מעודד מעורבות בינלאומית במשפט שבו הוא הנאשם, כדי לרמוס סופית את עקרון עצמאות מערכת המשפט, שאמור להגן על חיילי צה"ל. ולקראת סוף השבוע הוא החליט להעמיד את עצמו בראשות צוות השרים שיקבע את סמכויות ועדת החקירה הפוליטית שהייתה אמורה לבדוק את נתניהו. ואם הוא כבר מעמיד את עצמו בראשות הצוות שיקבל סמכויות, אז אפשר לצפות שח"כ ניסים ואטורי יבין את הרמז, וירחיב את חוק הג'ובים כדי שיחול גם על ועדת החקירה הפוליטית. אם עסקני ליכוד טובים כדי לאייש את צמרת החברות הממשלתיות, מדוע יקופח חלקם בוועדות חקירה פוליטיות? אם כבר הורסים כל חלקה סבירה, בשם המאבק הקדוש ב"דיפ-סטייט", אז אפשר להמשיך בתנופה.
כל אדם פוליטי עושה טעויות. נתניהו לא רצה שחמאס יתקוף ב-7 באוקטובר. הוא לקה בעיוורון. לא זדון. אנחנו בשלב אחר. משום שכמעט כל צעד שמוביל נתניהו בימים הללו רחוק מלהיות טעות בשיקול דעת. נתניהו איבד כל רסן שאולי היה לו פעם. איך אפשר להסביר את העברת התקציבים חסרת התקדים לישיבות? איך אפשר להסביר את רמיסת המילואימניקים? איך אפשר להסביר את סירובו להקמת ועדת חקירה ממלכתית כמתחייב בחוק? איך אפשר להסביר את ההשתלטות שלו על הצוות שאמור לעסוק בוועדה שתחקור אותו? וכי הוא לא מבין שהצעדים שלו לא רק מביכים, אלא גם פוגעים במדינה? שנים אמרתי שהטענה שישראל הופכת לטורקיה או הונגריה מוגזמת. אנחנו עדיין לא טורקיה. אבל טעיתי. אנחנו מתקרבים בצעדי ענק להונגריה.
1 צפייה בגלריה
נתניהו. אם עסקני ליכוד טובים לצמרת החברות הממשלתיות, מדוע יקופח חלקם בוועדות חקירה פוליטיות?
(צילום: אלכס קולומויסקי)
לא התחילו אתמול
לפני כעשור, יורשה לי לספר, הוזמנתי לשיחה עם גורם בגוף ביטחוני ששקל האם ישראל צריכה להיכנס לעניין. בוודאי שצריכה, אמרתי, והצגתי כבר אז את הנזקים המצטברים של המימון הקטארי. יחידת צִלְצָל של המוסד כבר פעלה ברקע, אבל התרכזה בכספי הטרור (ועל כך בספרם של עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר וסמואל מ. כץ, "הרפון"). אבל במקום להרחיב את הפעילות, היחידה נסגרה ב-2017, בהוראת נתניהו. הסיבות לא ברורות.
הנזקים של המימון הקטארי הפכו גלויים יותר ויותר. בשנים 2013-2014 היה מרטין אינדיק שליחו של מזכיר המדינה קרי, שעשה מאמץ אדיר להגיע להסכם בין ישראל לפלסטינים. מצד אחד, בשורה של ראיונות בזמן אמת, הודה אינדיק שנתניהו היה מוכן לוויתורים מהותיים, ואבו-מאזן הכשיל את השיחות. אבל מאחורי הקלעים, לפי דיווחים רבים, השמיץ אינדיק את ישראל וניסה לגולל עליה את האחריות לכישלון השיחות.
מדוע הפנה אינדיק אצבע מאשימה כלפי ישראל, למרות שידע שאבו-מאזן הוא הסרבן? ובכן, לפי כתבת תחקיר שהופיעה באותם ימים ב"טאבלט", ובכתבות נוספות, מיד לאחר שהשיחות נכשלו, חזר אינדיק לברוקינגס, שם שימש גם כסגן הנשיא, וקטאר, במקביל, העבירה למכון תרומה של 14.8 מיליון דולר. הרי שום דבר לא התחיל אתמול.
כך שהפרסום המרתק של נדב איל מיום שישי, על "הערכה במערכת הביטחון: תופעות אנטישמיות ואנטי-ישראליות מוּנעות בקמפיין סודי של מדינה או מעצמה", חושף בעיקר את העיוורון הישראלי. לא ידעתם? עכשיו התעוררתם? נו, באמת.
לא ידעה, לא יודעת
אין צורך ב-8200. בעשור האחרון פורסמו תילי תילים של כתבות ומאמרים, גם בטור הזה, על המימון שמעבירה קטאר לאין-ספור מוסדות אקדמיים. מכון ISGAP פירסם מחקרים מפורטים בשנים האחרונות. החשוב שבהם כלל חקירה פורנזית של משרד רואי חשבון שזה תחום התמחותו. הסכומים נעים בין חצי טריליון לטריליון דולר. סכומי עתק. זה כבר מזמן לא סוד שמדובר בתשתית אדירה של קניית השפעה, גם בדרכים עקלקלות. אולי גם רוסיה, איראן או סין מעורבות, עם חוות בוטים ואמצעים נוספים. אבל אף מדינה לא תגיע למימון, לא כולו גלוי, שמזרימה קטאר.
אשר על כן, ההתפרצות האנטישמית האדירה בעקבות 7 באוקטובר לא הייתה אמורה להפתיע את ישראל. לא מדובר במדינה אחת בלבד. יש קרנות כנסייתיות. יש את קרן פורד וקרן רוקפלר. יש את ג'ורג' סורוס, שהקים תמנון של גופים שהמכנה המשותף שלהם הוא טיפוח שנאת ישראל, שקשה להבחין בינה לבין אנטישמיות.
ויש כמובן את הרשתות החברתיות. מחקר של Cybersecurity for Democracy מצא שבטיקטוק ישראל מובסת ביחס של 17 פוסטים שליליים לעומת אחד חיובי. מישהו מאמין שזה מקרי? הרי מאחורי התבוסה הזאת עומדת תשלובת שכוללת שטיפת מוח בקמפוסים, מרצים שזוכים למימון קטארי, ארגוני סטודנטים כמו SJP ו-JVP, שהובילו את מצעדי השנאה, והם זוכים למימון מהקואליציה האנטישמית, שמשתרעת מקטאר ועד לסורוס. אבל ישראל לא ידעה שום דבר עד 7 באוקטובר. ובאופן מוזר, היא לא יודעת שום דבר מאז.
ההפתעה של ברק
נישאר בזירה הבינלאומית. לא הלכתי לייצג את ממשלת ישראל, אמר השבוע נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אהרן ברק, אלא את מדינת ישראל. הוא, דווקא הוא, הסביר, בכנס של מרכז רובינשטיין באוניברסיטת רייכמן, את הבעיה עם הדין הבינלאומי. במאבק בין מדינה לבין ארגון טרור, אמר ברק, יד אחת של המדינה קשורה, משום שהיא מחויבת לדין הבינלאומי, וארגון הטרור משוחרר מכל דין. אז מה אתם בדיוק מתכוונים לעשות עכשיו לישראל, הוא שאל את עמיתיו לבית המשפט הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ), לקשור לישראל גם את היד השנייה? עצם העובדה שבניגוד לפרסומים שונים, לא הייתה שום החלטה, גם לא החלטת ביניים, נגד ישראל, וגם לא שישראל מבצעת ג'נוסייד, היא אולי עדות להשפעה של ברק על אותו בית משפט.
"עיתונאים"
בעולם הרחב הופיעו אין-ספור פרסומים על מאות העיתונאים ואנשי התקשורת שנהרגו בעזה. הטענות נגד ישראל היו בהתאם. קמפיינים ללא הפסקה. פה ושם פורסם, גם בטור הזה, שמי שהוגדר כעיתונאי הוא בעצם מחבל פעיל בחמאס. אלא שעכשיו, לאחר בדיקת רשימת 266 העיתונאים ואנשי התקשורת שנהרגו על ידי צה"ל, "מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית" קובע ש"כ-60 אחוז מהעזתים שסווגו כעיתונאים ואנשי תקשורת אחרים שנהרגו במלחמת עזה השתייכו לחמאס ולארגוני טרור אחרים".
האם המחקר, שכולל שמות שפורסמו עד נובמבר 2025, יפחית במילימטר אחד את הטענות נגד ישראל? הסיכוי קלוש. הרי ה-CNN וה-BBC לא יפרסמו על כך מילה. ועדיין, מדובר במחקר חשוב לאלה שרוצים לדעת את האמת.
