נתחיל מספירת מלאי. בחמשת השבועות האחרונים ספגה מכבי ת"א 22 שערים בשבעה משחקים, צברה חמש נקודות מ-15 אפשריות, הופיעה למשחק עם מאמן זמני כי הקבוע התפטר בעקבות ירי זיקוקים על ביתו, הופיעה למשחק בלי המאמן הזמני כי הקבוע שוכנע על ידי הבעלים להישאר, ובתוך כך מאבק ראש בראש על המקום הראשון הפך למקום שלישי ושבע נקודות פער מהפסגה. מי שטוען שהקבוצה הזאת מועמדת לאליפות הוא אחד משלושה דברים – לא מבין רמזים, משוגע או אוהד נעדר שיפוט אובייקטיבי.
מכבי ת"א הזאת באמת לא מועמדת לאליפות. אם היא תמשיך בדיוק כך, היא תסיים את העונה במרחק של 20 נקודות מהאלופה, תהיה אשר תהיה. אם העונה הייתה מסתיימת בעוד חודש-חודשיים, שבע נקודות הפרש באמת היו יותר מדי. אבל בקופה יש עוד 66 נקודות, שלושה מאבקים ישירים עם באר-שבע ובית"ר ירושלים כ"א, ובעיקר – האפשרות להיאבק בעצמה. עוד לא מאוחר.
המשחק של מכבי נגד עצמה הוא החשוב ביותר שלה העונה. מתי הוא יתקיים? זה היופי - לא מוכרחים לחכות לשבת. יכול להיות כבר היום. המשחק הזה, שבו רק מכבי ת"א יכולה לנצח, ישוחק ברגע שבו מיץ' גולדהאר יחליט ומכבי ת"א תשיק באופן רשמי את מה שכבר הושק באופן לא רשמי ביום שבו ז'רקו לאזטיץ' לא התייצב בקריית שלום. כרגע יש לה מאמן שהוכרח, מסיבות שכלל לא קשורות בו, להפוך ללקח. ברגע שבו מכבי תפסיק להתעסק בחינוך ותחזור לכדורגל, יהיה על מה לדבר.
לא בטוח שמאמן חדש יצליח לעצור את הדימום, אבל בטוח שכל עוד האופציה הזאת ישנה, אי-אפשר לפסול את מכבי כמועמדת – לא מתמטית, ולא מהותית. הכובע לא ריק לגמרי. יש עוד שפן אחד לשלוף מתוכו. בלי לאזטיץ', שאיבד לא רק את השחקנים אלא בעיקר את הרצון שלו להיות פה, יתבהר לפתע המבט עליה ואפשר יהיה לשים לב מה כן יש לקבוצה – סגל ישראלי עמוק עם כמה שחקנים שהם הטובים בליגה בתפקידם, זרים שחלקם לא קיבלו מספיק הזדמנויות להוכיח שהם בלוף, וחלון העברות שיאפשר מקצה שיפורים. לא בטוח שמכבי ת"א תזכה באליפות, אבל כאשר כל מה שדרוש כדי לחזור להיות רלוונטית הוא זימון אחד לשימוע, אי-אפשר עדיין להוריד עליה את המסך.
