בהתקרב 2025 לסיומה זכתה ישראל לשתי בשורות כלכליות גדולות, אם כי לא שוות בעוצמתן. הראשונה, שתשנה לא רק את פני הגליל והצפון אלא את כל תעשיות הטכנולוגיה והידע בארץ, היא ההודעה של חברת אנבידיה האמריקאית (שווי שוק: 4.3 טריליון דולר) על הקמת קמפוס טכנולוגי אדיר ממדים בקריית טבעון, שיעסיק בעתיד לפחות רבבת עובדים, חוקרים ומדענים ועל השקעה בבניית מחשב-על עוצמתי שלא היה כמותו במקומותינו, בקרבת יקנעם. עם השלמת המיזמים הפנטסטיים של אנבידיה תהפוך ישראל לאחד ממרכזי פיתוח הבינה המלאכותית המובילים בעולם. היצוא הטכנולוגי מהארץ יגדל ב-8 עד 10 מיליארד דולר בשנה. הבשורה השנייה, בהיקף כלכלי קטן בהרבה אך בעלת חשיבות גיאופוליטית, היא חתימה על הסכם למכירת גז טבעי למצרים למשך 20 שנה על ידי חברת האנרגיה האמריקאית שברון, בעלת השליטה במאגרי הגז הטבעי לחופי הארץ. יצוא הגז הנוסף למצרים צפוי להגיע בעתיד ל-1.8 מיליארד דולר בשנה, כ-0.8% מסך היצוא הישראלי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מיהר לקחת קרדיט על ההסכם עם מצרים, תוך הפרזה תיאטרלית בהשלכותיו הכלכליות, אך בחר להתעלם מההשקעה של אנבידיה. האם בגלל הביקורת הנוקבת של קהיליית ההייטק הישראלית על ממשלתו ומדיניותו?
לקראת סיומה של 2025 הגיע גם המועד לבחור את אנשי השנה. הבחירה קלה: דונלד טראמפ הוא איש השנה הגלובלי, נתניהו הוא איש השנה הישראלי.
מאוהב בעצמו
הניצחון של טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר אשתקד נפל על דעת הקהל הפרשנית האמריקאית כרעם ביום בהיר. כל הסקרים ניבאו ניצחון לנשיא המכהן ג'ו ביידן, ואחרי פרישתו התחזיות הלכו עם סגניתו קמלה האריס.
טראמפ הפך את הנשיאות לקרקס נודד, כשהוא מפטפט בכל מקום ומכל מקום עם נציגי תקשורת, מעלה אינספור הגיגים ברשת החברתית הכמעט פרטית שלו, מתראיין ונואם לאומה תוך עיוות מציאות, נתונים והיסטוריה – תמיד מוכן ומוזמן להיכנס לריב עם המעיזים לחלוק על גאוניותו כמנהיג אמריקה והעולם החופשי. ב-2026 הוא יהיה בן 80, אבל זה לא עוצר אותו, נראה שהוא רק מקבל יותר מרץ. מנהיג מטורלל אבל מנהיג.
מדיניותו הכלכלית של טראמפ לא נכנסת להגדרות אידיאולוגיות מקובלות. היא לאומנית, יצרית, צעקנית ומכוונת עסקאות. זמן קצר לאחר כניסתו לבית הלבן הדהים הנשיא את העולם במהלך אנטי-גלובלי קיצוני כאשר חשף את רשימת מכסי המגן שהוא עומד להטיל על יבוא סחורות לארה"ב בשיעורים שבין 10% (ממדינות שאין להן גירעון בסחר עם אמריקה) עד 100% (בעיקר מסין). אלא שמיד אחרי ההכרזה הדרמטית התחיל מסע מתפתל של פשרות, נסיגות, מתן פטורים, כניסה להסכמי סחר ותזוזות קפריזיות ברשימת המכסים ובשיעורם. המהומה נגררת עד עצם היום הזה. נשק המכסים, שאמור היה להגן על תוצרת אמריקה ולהחזיר אליה את הייצור, התגלה כסיבוך בירוקרטי חונק, כמעט בלתי ניתן ליישום נכון, שתועלתו מפוקפקת במקרה הטוב.
הצעד הכלכלי המשמעותי השני של טראמפ, הצגת תוכנית תקציבית שאפתנית לארבע השנים הקרובות, אושר לבסוף בקונגרס לאחר גיבוש פשרה עם המחוקקים הדמוקרטיים. עיקר החוק, המכונה על ידי טראמפ "גדול ונפלא": עיגון מחדש של הטבות מס מ-2017, שהיטיבו עם בעלי ההכנסות הגבוהות, ביטול מס הכנסה מטיפים וקצבאות ביטוח לאומי, הפניית עוד מאות מיליארדי דולרים לביטחון, קיצוץ רוחב בשירותים החברתיים ומתן תמריצים להשקעות תעשייתיות. דבר אחד לא קרה: "החוק הגדול והנפלא" של טראמפ לא ישנה את הכיוון המסוכן שבו צועד המשק האמריקאי. הוא יעמיק את הגירעונות התקציביים (7.5% מהתוצר) ויזניק את החובות של הממשל (125% מהתוצר) עד כדי חשש מחדלות פירעון לקראת סוף העשור.
ואם לא די באלו, הנפיק טראמפ ב-2025 גם מספר שיא של צווים נשיאותיים במנעד רחב מאוד של נושאים, מהגבלות חמורות על הגירה חוקית ולא חוקית, דרך הקלות מוגזמות לשוק המטבעות הדיגיטליים (מההקלות הרוויחה בלי בושה גם משפחת טראמפ) ועד ביטול המענקים לקידום מכוניות חשמליות ואנרגיה מתחדשת. חלק מהצווים, בייחוד צווי המכסים החדשים, עלול להתברר בבית המשפט העליון כנטול תוקף.
בסיכום, 2025 לא הייתה שנת פריחה וגאות לכלכלת ארה"ב. האכזבה הורידה בתלילות את הציון שמעניק הציבור האמריקאי לטראמפ המתרץ – תירוץ קבוע בפיו – את המצב במדיניות הכלכלית של הממשל הקודם.
בזירה הגלובלית התמסר הנשיא טראמפ, שוב בניגוד לכל התחזיות, לפעלתנות אינטנסיבית חובקת עולם. הוא מארח ראשי מדינות, מסייר בחדווה ברחבי תבל, חותם על הסכמים ומכתבי כוונות בינלאומיים ומתערב בכל סכסוך פתוח על הגלובוס. במיוחד הקדיש טראמפ זמן ומאמץ למזרח התיכון; נראה שהעושר המופלג של נסיכויות וממלכות הנפט והגז בחצי האי ערב קורץ לו חזק.
יחסו החם של טראמפ לישראל ולציבור בארץ לא מתפוגג. בלי התערבותו לא היו חוזרים ארצה כל החטופים החיים והחללים מלבד אחד. לא הייתה גם מושגת ושורדת הפסקת אש, שברירית ומתוחה ככל שתהיה. טראמפ הוא גם הנשיא האמריקאי הראשון שהורה לחיל האוויר של ארצו להפציץ מתקני גרעין על אדמת איראן.
מאמצי התיווך הבולטים הנוספים שלו להשכין פיוס במלחמת רוסיה נגד אוקראינה, נכשלו הן בגלל אי-הבנת שורשי הסכסוך והן מפני שהוא מעריץ את פוטין הרוסי ומזלזל בזלנסקי. בינתיים לחץ טראמפ על ברקס סיוע צבאי וכלכלי לקייב ואילץ את אירופה לקחת על עצמה את מימון המלחמה, להכפיל את תקציבי הביטחון ולהפגין עמידה איתנה מול התוקפן הרוסי. הישג.
טראמפ הוא לא רק נשיא ארה"ב מזגזג, קפריזי, מצפצף על החוק, מצפצף על העובדות, סמכותני על גבול מלכותי, בעל פה גדול וידע מועט, מאוהב מאוד בעצמו. הוא גם מנהיג רודף שלום, שובר מוסכמות ומסור להחזרת עטרת אמריקה ליושנה כמעצמת העל השומרת על החוק והסדר הגלובליים. סימני הגיל כבר ניכרים עליו; נאחל לו אריכות ימים.
ביבי ולהקתו
לטראמפ זו כהונה נשיאותית שנייה. לנתניהו כהונה שביעית, וזה לא ההבדל היחיד ביניהם, אם כי משמעותי. טראמפ נכנס לפוליטיקה (מתוכניות ריאליטי בטלוויזיה) בגיל מתקדם; נתניהו בפוליטיקה משחר נעוריו. טיפס לראשות הממשלה כבר ב-1996, נכשל, פרש, חזר כשר אוצר רפורמיסט ב-2003 וכראש ממשלה ב-2009. מאז הוא איתנו. מעלינו. לפני כן הייתה לנתניהו השקפת עולם לאומית-ליברלית ופתיחות לשיח ציבורי; בשנים אחרונות יש לו רק דבקות בכיסא ראש הממשלה ואטימות למצוקות החברה האזרחית. הוא מתחמק מעימותים ומפגשים עם הציבור בכלל ועם החולקים עליו בפרט. לא חש מחויב להסביר ולנמק את שינויי העמדה החדים שלו שהפכו לסימן היכר מובהק של התנהלותו הפוליטית. זוכרים איך בספטמבר נשא נאום זועף ("נאום ספרטה") על בידודה הכלכלי המתקרב של ישראל? זוכרים את אזהרותיו לתושבים המבוהלים שהנה, עוד מעט תיאלץ ממשלתו לעבור למשטר של "אוטרקיה", להסתמכות על ייצור מקומי ולא על יבוא? חלפו שלושה חודשים ומה נותר מהנאומים? כלום.
תקציב הממשלה מעודד את היבוא ואת הצריכה הפרטית ועושה כלכלת בחירות בלי בושה. זוכרים את המאמצים שהשקיע נתניהו כשר האוצר וכראש ממשלה כדי לגרום לצעירים חרדים להצטרף לכוח העבודה ולחדול לקבץ מהמדינה קצבאות והטבות? תשכחו מזה. בתקציבי ממשלת ביבי ב-2024 ו-2025 הוענקו בנדיבות מיליארדי שקלים לבחורי ישיבות שלא עובדים, וכעת הוא דוחף בכל כוחו לחקיקה "היסטורית" שתשחרר אותם משירות צבאי בתנאי שלא יעבדו. מטעמים קואליציוניים מסר את משרד האוצר, בעבר בבת עינו, לידיו של בצלאל סמוטריץ', ראש מפלגה משיחית-מתנחלית זעירה המושך את הממשלה לקיצוניות.
משפטו הזוחל וחסר התכלית עשה את נתניהו לאופורטוניסט חשדן על גבול הפרנואיד. זו חולשתו אבל גם כוחו: לפי סקרי דעת קהל, בשנה שחלפה הצטרפו לתמיכה בליכוד 400 אלף בעלי זכות בחירה. על אף חוסר עקביות גלוי, גניבת קרדיט על הצלחות ובריחה מאחריות לכשלים ומחדלים והסתה פרועה, הוא חזר להוביל בהתאמה לתפקיד ראש הממשלה. בלי מעצורים צובר נתניהו - נושא קלון 7 באוקטובר 2023 - עוצמה שלטונית מסוכנת וממנה לתפקידי מפתח את עושי דברו. חי בבועה של צדקנות ושביעות רצון עצמית, מוקף בחנפנים.
מצפון? מוסר? דין וחשבון? לא אצלו; נתניהו מודל 2025 הוא איש השנה, לא מנהיג השנה.
