1. החוקר במומו חוקר
ההחלטה של נתניהו להציב את עצמו בראש ועדת השרים שתקבע את המנדט לוועדת החקירה לפחות חסכה מהציבור את מצג השווא. ראש הממשלה מעורב אישית, מהרגע הראשון, בכל מה שיעצב את קביעת הנרטיב של מחדל 7 באוקטובר. אם היה מאמץ כלשהו להסתיר את עומק המעורבות של אחד הנחקרים הראשיים בעיצוב החקירה, הוא ויתר עליו. בשיחות סגורות נתניהו שירטט את היעד: מצד אחד להקים ועדה בעצמו, באופן שיאפשר לו לשלוט בהרכב ובסמכויות. מצד שני, לעשות את זה מאוחר מספיק כדי שגם ההרכב הזריז ביותר לא יספיק להציג דוח ביניים לפני הבחירות.
5 צפייה בגלריה
לוין. מדוע להיגרר לחקיקה שבסופה תוקם ועדה שכל חבריה מונו על ידי הקואליציה? | צילום: אלכס קולומויסקי
(אלכס קולומויסקי)
יריב לוין, שקיבל את המינוי בהתחלה, גרר רגליים באופן מופגן. חודש ימים חלף מאז שהוכרז על מינויו של שר המשפטים לראשות הוועדה שתקבע את המנדט לוועדת החקירה ועד שנתניהו לקח את התפקיד לעצמו. חודש שבמהלכו היו"ר לא טרח לכנס ישיבה אחת. כמעט שביתה איטלקית של לוין, שהתיק הזה הופל עליו שלא ברצונו. הוא שר בארבעה משרדים, וגם יו"ר ועדת השרים לחקיקה שמוצפת בעבודה – שילוב של בהילות בסוף הקדנציה והצהרות חוק לצורכי פריימריז. אולי גם שביב של מודעות עצמית פנימית ייעץ לו להרחיק את עצמו מחזית העיסוק בוועדת החקירה שתתבקש לבחון את מה שהתחולל כאן קודם לטבח. ובכל זאת, למרות שהבהיר לנתניהו שאיננו מעוניין בתפקיד, גילה את שמו במכתב שיצא ממזכירות הממשלה. אגב, גם שרים אחרים שמונו לאותה וועדה מספרים ששמעו על כך לראשונה מהתקשורת, לא בצער.
אנשי לוין טענו בימים האחרונים שהעיכוב בדיונים הוא כיוון שנתניהו מעוניין להוביל את הדיון הראשון בעצמו. אתמול התברר להם, שוב דרך הזימון ששוגר לשרים, שנתניהו לקח לעצמו לא דיון אחד, אלא את הובלת הוועדה כולה. לוין לא הצטער. עכשיו הוא אחד מ־11 השרים שחברים בוועדה, אחרי שגם קרעי וסילמן דרשו להצטרף, וקיבלו. עבודת הוועדה ודאי תשודרג דרמטית אם גם הם יהיו בחדר.
הדיון הראשון שקבע נתניהו ייערך שבוע בלבד לפני המועד שבו צוות השרים אמור להגיש את מסקנותיו לממשלה. אפשר להעריך מראש שזה יהיה מנדט מרחיב במיוחד שינדוד אחורה שלושה עשורים לאוסלו ולהתנתקות. ודאי שיש לאירועים האלה חשיבות בהבנה של המדיניות הישראלית מול עזה, אבל חקירה שתלך 30 שנה אחורה עשויה להימשך גם שנים רבות קדימה. תחרות מעניינת בין משפטו הפלילי של ראש הממשלה לבין המשפט ההיסטורי.
2. בתפקיד הפרזנטור
איש בכנסת לא חושד בח"כ החרוץ אריאל קלנר שהציג השבוע את חוק ועדת החקירה ה"לאומית", שזו הצעה שנבעה ממוחו היצירתי. הוא רק הפרזנטור שנבחר להגיש את הנוסח שנרקם בצמרת הקואליציה עד לרמת הפסיק. רשמית זו ועדה שתוקם ברוב של 80 ח"כים או בבחירה פריטטית, אבל האופוזיציה כבר הודיעה שלא תהיה חלק מהמהלך כך שהמינוי יהיה קואליציוני על מלא. הרכב "פריטטי" שיתחלק בין יו"ר ועדת הכנסת מהליכוד, אופיר כץ, לבין יו"ר הכנסת מהליכוד, אמיר אוחנה.
אם כך, טוען לוין בשיחות סגורות, בשביל מה להיגרר לחקיקה מחודשת שבסופה תוקם ועדה שכל אנשיה מונו על ידי הקואליציה? יש מסלול פשוט יותר שכבר קיים בחוק – ועדת חקירה ממשלתית. נתניהו חושש שוועדה כזו תיפסל בבג"ץ. הרי כשאולמרט הקים את ועדת וינוגרד אחרי לבנון השנייה במסלול ממשלתי, זה עבר את בית המשפט על חודו של קול. אם אז זה היה בקושי, ספק אם יעמוד במבחן השופטים לגבי 7 באוקטובר.
החוק של קלנר מופרך גם מהותית, אפילו אם האופוזיציה הייתה משתפת פעולה עם העיקרון הפריטטי: בשם הטיעון שבג"ץ נגוע, אולי, במחדל, מוענקת לנחקרים הראשיים זכות וטו על מינוי החוקרים. גם אם נקבל את הטיעון שלמערכת המשפט יכולה להיות השלכה, עקיפה, באמצעות פסיקות מצננות, על המדיניות הביטחונית בגזרה, אין עוררין שבמדרג האחריות לפניה יש במעגל הראשון את הרשות המבצעת: הצבא, השב"כ והממשלה.
בצד השני של הבחירה הפריטטית – האופוזיציה – נמצאים גם רבים מהאחראים במעגל השני: אלו שכיהנו בתפקידים בכירים, בדרג המדיני והביטחוני, שייבחנו מן הסתם בפני כל ועדת חקירה.
בית המשפט נמצא אולי במעגל החמישי למחדל. כדי למנוע ממנו לקבוע את זהות החוקרים, המעגל הראשון והשני יחלקו ביניהם את הקמת הוועדה? לפי ההיגיון הזה, חבל שנשיאת העליון לשעבר אסתר חיות בחרה את ההרכב (המשובח) של ועדת מירון, במקום לתת למהנדס הבטיחות של ההילולה, לקציני המשטרה וגם לשר הבט"פ דאז אוחנה לקבוע במשותף, באופן "פריטטי" את הרכב החוקרים.
יתר רכיבי החוק הזה הם מופת של מסמוס, בכסות של שאיפה לחקר האמת. למשל: שני חברי ועדה יכולים להחליט על זימון של כל אדם ולחקור כל גוף. המשמעות היא הפרעת קשב מכוונת, עבודה ללא קו חקירה וללא מיקוד, שתתפרס על פני שנים ארוכות של מריחת זמן עד שהחקירה תטבע בדרך.
בעיתוי שהיה אפשר להגדיר אותו קומי אם זה לא היה כל כך עצוב, מסיבת העיתונאים של ח"כ קלנר להשקת חוק ועדת החקירה נערכה במקביל לדיווחים הזורמים על הפיגוע באוסטרליה, וכך זכינו לשמוע את כל בכירי ממשלת ישראל מסבירים בטוב טעם והיגיון עד כמה עמוקה היא אחריותה של ממשלה למתקפות טרור שמבוצעות במשמרת שלה, ועל מי מוטלת האשמה כשהוא מתעלם מהתרעות על טרור. איש מהם לא דיבר על בית המשפט העליון בקנברה.
3. זירת שותפים
פליטת הפה של גדי איזנקוט על ממשלת מיעוט חשפה מוקדם מדי דיון ער אבל תיאורטי מאוד שמתרחש בקרב ראשי האופוזיציה. על האפשרות הזאת נכתב לפני כחודש וחצי גם כאן, אבל זו הפעם הראשונה שאחד מראשי הגוש דן בה בפומבי, באופן שמאוד נוח לנתניהו: עצם העיסוק בשאלת השותפות עם רע"מ, בלי שבכלל יש תאריך לבחירות, מייצר בהתנדבות סדר יום פוליטי שחושף את סדקי האופוזיציה במקום להמשיך לטחון את חוק הגיוס שסודק את הקואליציה.
סקר עומק שערך מכון מחקר גדול בדק בדיוק את התרחיש הזה. עוד לפני שאיזנקוט דיבר, הממצאים הוצגו לכמה מראשי המפלגות שמקווים להחליף את נתניהו: אם אין 61 לאף מחנה, חצי מתומכיהם מעוניינים בממשלה שתחליף את הנוכחית גם בתמיכה אקטיבית של הערבים. עוד כ־20 אחוזים מעדיפים את התרחיש המתון יותר, של איזנקוט: ממשלת מיעוט בהימנעות הערבים, ויציאה לבחירות נוספות כשנתניהו לא בלשכת ראש הממשלה. 18 אחוזים מעדיפים שלא תוקם ממשלה חדשה, אלא יציאה מיידית לסבב בחירות נוסף (והיתר לא הביעו דעה). זו הקבוצה הקטנה מקרב בעלי הדעה באופוזיציה, וכנראה גם הפריכה ביותר, ולכן גם החשובה מכולן: המתנדנדים מימין. הם אלו שיעשו את ההבדל בין תיקו לניצחון.
בכיר באופוזיציה ניסח זאת כך: אם לא נדבר על שותפות עם הערבים, גם לא נזדקק להם. אולי לכן אפילו יאיר לפיד מתחמק כשהוא נשאל על שותפות עם עבאס ומסביר שזה לא מעשי, למרות ההכרזה של עבאס על התנתקות ממועצת השורא והתנועה האיסלאמית. ליברמן נחרץ הרבה יותר. ובנט שותק. הוא הרי כבר הבטיח שלא יישב עם רע"מ.
אם לא רע"מ ובאין הכרעה מובהקת בסקרים, מתחדדת גם השאלה מי מבין מפלגות הקואליציה הנוכחית תהיה שותפה רצויה מבחינת בוחרי המחנה הליברלי שבין בנט לגולן. תלוי את מי שואלים ותלוי איך שואלים וכמובן מתי. אבל יש מכנה משותף לכמה מחקרים שונים שמסתובבים כעת בין ראשי מפלגות האופוזיציה. בוחרי המחנה הזה, שמכונה רל"ב, ונבנה על בסיס השאיפה להחליף את נתניהו, שוללים כעת את שותפיו לקואליציה יותר מאת נתניהו עצמו. כך למשל במחקר של ד"ר נמרוד ניר ממכון אגם והאוניברסיטה העברית, עולה שמבין חברות הקואליציה הנוכחית השותפה הכי פופולרית בקרב בוחרי ה"גוש הליברלי" היא הליכוד בראשות נתניהו. אחריה ש"ס בפער קטן, סמוטריץ', ובסוף בן גביר ויהדות התורה. גוש השינוי מתברר, משתנה בעצמו.
4. חוק מיהו חרדי
ועדת החוץ והביטחון דנה השבוע בסעיף שהוא כמעט פילוסופי: מיהו חרדי?
סוציולוגים ואנתרופולוגים נתנו הרבה תשובות לאורך השנים: בתחום החיצוני – מי שחובש כיפה שחורה מקטיפה, או מקפיד על קוד לבוש שחור־לבן. בימי הקורונה בחנו במשרד הבריאות את ההדבקה במגזר על בסיס מקום מגורים. ויש גם מחקרים שמסמנים בכלל את דפוס ההצבעה כמגדיר המדויק ביותר בחברה שבה הפוליטיקה היא חלק מהזהות.
האפשרות הטובה ביותר, וזו שגם משמשת את הלמ"ס, היא הגדרה עצמית. חרדי הוא מי שמגדיר את עצמו חרדי. בישראל, לפי נתונים עדכניים, יש כמעט מיליון ו־400 אלף שמגדירים את עצמם כך. זו הקבוצה הצעירה ביותר, שגדלה בקצב המהיר ביותר כאן.
חוק, מטבע הדברים, לא יכול להיות כה חמקמק, ולכן יו"ר הוועדה ביסמוט מבקש בהצעת החוק שלו להיצמד להגדרה המרחיבה ששימשה גם בחוק הקודם: "מי שלמד בין גיל 14 לגיל 18 במשך שתי שנות לימוד לפחות, במוסד חינוך חרדי".
המשמעות היא שגם עוזבי החברה החרדית, שנשרו מהמוסדות בגיל 16 או 17 ומתגייסים לצה"ל בלי כיפה שחורה ולפעמים בלי כיפה בכלל, עדיין נספרים ביעדי הגיוס של החרדים. יותר משני שלישים מהם, לפי פילוח של המכון הישראלי לדמוקרטיה, לא מגדירים את עצמם חרדים.
בג"ץ מתח בעבר ביקורת על ההגדרה הזו, גם ועדת נומה שבדקה את זיוף מספרי הגיוס בעשור הקודם המליצה לבדוק קריטריונים עדכניים של המתגייסים, אבל לצה"ל וגם למגזר נוח להישען על מוסדות החינוך. הרשימה שמגדירה את המוסדות החרדיים נמצאת במשרד החינוך ושם מסתתרת תשובה לשאלה מרתקת: מה באמת קרה לגיוס החרדים בתחילת המלחמה? הרבה מספרים נזרקים באוויר לאחרונה אבל נתון אחד, קריטי, משום מה חסר: כמה חרדים התגייסו בשנת הגיוס 2023.
בניגוד לשנה קלנדרית, שנת גיוס צה"לית נמדדת מיולי עד יוני. לכן הנתון הזה – על המתגייסים בשנה שרובה המוחלט היה מיד לאחר הטבח – מסקרן ואולי גם דרמטי. אבל באכ"א לא מוסרים מספרים בטענה שלא קיבלו הצלבה עם נתוני משרד החינוך. וכך יש חור שחור בבסיס הנתונים בנושא שקורע את המדינה.
ובכל זאת, אפשר לתת לדמיון להשלים. כמה התגייסו ב־2022 אנחנו יודעים: 1,266. גם נתון המתגייסים ב־2024 נמצא בידינו: 2,940. יותר מפי שניים בשנתיים. וכך מתפוצצת הטענה ששום דבר לא יביא את החרדים לבקו"ם מלבד הסכמה ומהלך מדורג. הנה, דווקא במצב הנוכחי, שבו אין חוק ייעודי שפוטר את תלמידי הישיבות מגיוס, צווי הגיוס נשלחים בהתמדה, וגם הסנקציות בתוקף – הנתונים הם הרבה מעל מה שהיה לפני המלחמה.
