עברית שפה יפה אבל לפעמים מגבילה. למשל, כשרוצים לתאר איך אג'ה ווילסון השיגה השנה משהו שאף כדורסלן או כדורסלנית לא עשו מעולם. זה מצריך יותר מדי קווים נטויים לכינויי גוף. הפתרון המגושם: אליפות, MVP של העונה ושל גמר הפלייאוף, מלכות הסלים ושחקן/ית ההגנה של השנה. ווילסון גם הצטרפה השנה לשלושה גברים שזכו בארבעה תוארי MVP לפני גיל 30: ביל ראסל, קארים עבדול-ג'באר ולברון ג'יימס. כל ההישגים האלה הם טיפונת ברזומה של מי שבגיל 29 היא שחקנית הכדורסל הטובה בכל הזמנים.
ווילסון, 193 סנטימטרים של שחקנית פנים חכמה עם מידה שווה של עוצמה וחן, היא אחת הכוכבות הגדולות ב-WNBA מהיום שבו הגיעה כבחירה הראשונה בדראפט של 2018. אבל השנה היא לא רק הובילה את הקבוצה שלה, לאס-וגאס אייסז, לאליפות שלישית בארבע שנים - היא קיבלה סוף-סוף את חשיפת קייטלין קלארק, שהגיעה לה לזכות בה מזמן. הבחירה של ווילסון בידי המגזין "טיים" ל-Athlete of the Year, גבר או אישה, לא רק שמה על כך חותמת, היא גם הראתה שהקהל והתקשורת מתבגרים ומפסיקים להשוות ספורט גברים לנשים. וכשמפסיקים לעשות השוואות מטופשות כאלה, פתאום מבינים את הגדולה של אג'ה ווילסון.
ווילסון, בת זוגו של באם אדבאיו ממיאמי היט, היא מפלצת תארים והישגים, שלא מסתירה את האמביציה הג'ורדנית שלה. "כשאוספים הכל, הופכים לת'אנוס", אמרה בראיון לרגל הבחירה, "והשנה אספתי הכל. אני לא מדברת הרבה טראש טוק, המשחק שלי עושה את זה בשבילי, אבל אנשים צריכים להבין שעשיתי משהו שאף אחד לא עשה לפניי". אנשים, סוף-סוף, מתחילים להבין.
