ההודעה על ההחלטה של דאלאס מאבריקס לבצע טרייד על לוקה דונצ'יץ' פרצה בעוצמה אל מחוץ לתחומי הספורט. גם כי לוקה עצמו הוא שם חוצה מגזרים ומוכר בכל בית, אבל בעיקר כי נדיר לראות הנהלה של חברה, ארגון או קבוצת ספורט עושה חרקירי כזה בפומבי. הטרייד של לוקה הזכיר לא רק את ההחלטה של בוסטון רד סוקס למכור את בייב רות' לניו-יורק יאנקיז ב-1919, אלא גם את יאהו! דוחה שוב ושוב הצעות לקנות את גוגל בגרושים.
לפעמים החלטות שהיו סתם שגויות מתבררות כקטסטרופליות עם חוכמה בדיעבד - למשל, בלוקבסטר לא קונה את נטפליקס בזיל הזול; או, כמובן, פורטלנד בוחרת את סם בואי לפני מייקל ג'ורדן - אבל במקרה של ניקו הריסון, הג'נרל-מנג'ר שהחליט לוותר על חד-קרן בן 25 כי הוא אכל קצת יותר מדי המבורגרים, די ברור שזו הייתה סתם מגלומניה. לתת אותו ללוס-אנג'לס לייקרס מכל הקבוצות, ועוד תמורת אנתוני דייויס המקשיש והפציע, כבר נראה כמעט כמו סבוטאז' מכוון.
לא פחות מההחלטה המקצועית, אם אפשר לקרוא לה ככה, הפשע האמיתי של הריסון היה הניתוק מאוהדי המאבריקס. הוא לא חשב שהם יגיבו בכזה זעם, כי הוא לא ידע כמה הם אוהבים את לוקה ולא הבין שהוא עצמו לא מעניין אף אחד.
הריסון איבד מאז את הג'וב שלו משום שהמאבריקס לא היו יכולים להמשיך כשבכל משחק בית הקהל דורש "לפטר את ניקו", אבל הוא לא הביע חרטה על הטרייד ועדיין בטוח שההיסטוריה תעשה איתו צדק. היא לא. הריסון העלה באש עידן מבטיח במאבריקס ופוטר לפני שיעשה זאת שוב, ואין שום סצנריו עתידי שיהפוך את הטרייד המטומטם בהיסטוריה של ה-NBA לפחות מטומטם.
