את ריינה ניצחה הפועל ת"א 1:3, אבל את המשטרה אוהדיה ניצחו 0:3 משערים של דפנה ברק-ארז, רות רונן ויחיאל כשר - שופטי בג"ץ שאסרו למנוע כניסת אוהדים עם החולצה עליה מופיע סמל המשטרה תחת קו עד להכרעה בנושא. בעתיד אולי יהיה בסמכות המשטרה לאסור על שופטי בג"ץ ללבוש גלימה, אבל בינתיים היא עדיין כפופה להם. בין לבין, ובהתעקשותה התמוהה של המשטרה להיכנס לארון, הפכה החולצה מפריט במהדורה מוגבלת לאביזר חובה. אומרים שכל ספורטאי צריך לדעת להפסיד, אבל משטרת ישראל לא מורכבת מספורטאים. היא לא יודעת להפסיד. היא תמצא את הדרך להתרגז.
אחרי שבועיים בהם לא היה מי שימנע מהמשטרה להפוך למשטרת האופנה, נמצא מי שייצא להגנתם של האנשים בתחתית שרשרת המזון של הספורט בישראל. אומרים שספורט הוא בבואה של החברה, אבל זה אף פעם לא היה נכון כמו במקרה הזה. סוגיית החולצה היא חלק מבעיה גדולה בהרבה, וביטויים שונים שלה יפגשו בקרוב – או כבר פגשו – גם את מי שלא יודע מי זו הפועל ת"א ומהי הצורה של הכדור. זה רק נדבך נוסף ומתוקשר של מאבק על חופש ביטוי במדינה שבה דברים כאלה כבר לא מובנים מאליהם.
אם לא הניצחון הגדול על בית"ר ירושלים, הזכות להיכנס למשחק כדורגל עם חולצה "אסורה" היה הניצחון האייקוני ביותר של הפועל ת"א העונה. זה משמח מצד אחד, משום שעקרונות הם דבר חשוב אפילו יותר משלוש נקודות, אבל זה גם מעציב, משום שאלו מלחמות שנגזר על הקהל של הפועל להילחם, וכאלו שהוא גם קצת נהנה להתקדש בהן. היחסים בין אוהדים שרופים למשטרה הם לא פשוטים אף פעם, אבל עבור אוהדי באר-שבע, מכבי חיפה ומכבי ת"א, כדורגל הוא אולי החיים, אבל הוא גם רק כדורגל. אלו אוהדי הפועל ת"א, על המטען האידיאולוגי המובהק, הלעומתיות ההיסטורית והתמורות שחלו במדינה, שמוצאים עצמם במרכזם של מאבקים שאינם רק ספורטיביים. אנחנו עוד לא באמצע העונה, ושחקני הפועל נדרשו לנצח את היריבות המסורתיות, אבל לא רק - המועדון עצמו נאלץ להתעסק גם עם בית הדין של ההתאחדות, והאוהדים עם בג"ץ. נותרו 21 מחזורים, ואין לדעת אילו מלחמות עוד נכונו להם. החיים כאוהד הפועל לרוב לא מתגמלים, אך לעולם לא משעממים.
המועדון נאלץ להתעסק עם בית הדין, והאוהדים עם בג"ץ. נותרו 21 מחזורים, ואין לדעת אילו עוד מלחמות נכונו להם. החיים כאוהד הפועל ת"א לרוב לא מתגמלים, אך לעולם לא משעממים
