היריבות בין אינטר לברצלונה הולידה לאורך השנים לא מעט רגעים לפנתיאון. הבונקר המפורסם של ז'וזה מוריניו בחצי גמר 2010 היה כמובן הזכור מכולם - עד השנה. לחצי גמר הצ'מפיונס של 2025 לא היה שום קשר לאותו ערב: לאינטר של סימונה אינזאגי היה רצון ברור לשחק כדורגל התקפי, יוזם ולא מתנצל. מנגד עמדו האנזי פליק ולאמין ימאל, ומהמפגש הזה נוצר המפץ הגדול. זה היה כאילו מישהו חילק לשתי הקבוצות תסריט של טרנטינו ואמר "אקשן". קצב מטורף, תפניות בלתי צפויות וגיבורים שמתחלפים בלי הפסקה.
לקח בדיוק 30 שניות במשחק הראשון בברצלונה להבין שמצפה לנו ממתק. מרקוס תוראם כבש עם העקב, לפני שדנזל דומפריס הכפיל בחצי מספרת, לפני שימאל צימק בסלאלום משוגע, לפני שפראן טורס השווה בתום מבצע קבוצתי מדהים, לפני שדומפריס השלים צמד, לפני שראפיניה ירה טיל למשקוף שנעזר בגב של יאן זומר כדי להשוות ל-3:3.
ואם המשחק הראשון היה חגיגה, הגומלין כבר הפך את המפגש כולו לחצי הגמר הגדול בהיסטוריה. אינטר שוב הובילה, בארסה שוב חזרה וגם הפכה ל-2:3.
זה נראה כמו צמד משחקים שאמור לתת עוד חותמת לכך שימאל בדרך להשתלט על הכדורגל האירופי. אבל הכדורגל אוהב לתת לקהל משהו שהוא אפילו לא היה יכול לדמיין. במקום ילד הפלא, הגיבור הגדול היה דווקא פרנצ'סקו אצ'רבי. בלם בן 37, ששרד סרטן, נאבק בהתמכרות לאלכוהול ובדיכאון, הוא מכל האנשים בעולם היה זה שבדקה ה-93 עלה לרחבה והשווה.
בהארכה הגיע שער הניצחון של דוידה פראטזי, ששבר לאוהדי ברצלונה את הלב. ולא רק להם - כנראה שגם במסדרונות אופ"א הזילו דמעה, כשהבינו שהיורש של מסי לא יהיה בגמר. לא נורא, אולי העונה.
