תהלוכות אליפות הן מחזה נפוץ בספורט האמריקאי, אבל כמעט תמיד מדובר בענף קבוצתי. מצעד לכבוד ספורטאי אינדיבידואלי? זה כבר משהו מיוחד. כבוד מלכים, ובמקרה של מליסה ג'פרסון-וודן - כבוד מלכות.
בג'ורג'טאון שבדרום-קרוליינה, עיירה בת 9,000 תושבים, חגגו באוקטובר את שובה של ילידת המחוז מאליפות העולם בטוקיו, שם זכתה בשלוש מדליות זהב ב-100, 200 ו-100X4 מטר. רק אתלטית אחת לפניה - שלי-אן פרייז'ר-פרייס ב-2013 - השיגה את הטרבל הזה.
סידני מקלופלין-לברון מושכת את הקהל עם החיפוש אחר השיאים והמעבר המאתגר והמוצלח מ-400 משוכות ל-400 חלק, ואולי זו הסיבה שהוכתרה כאתלטית השנה של האיגוד העולמי – אבל זו החלטה שעוררה זעם אפילו במולדתה ארה"ב, כי גם שם רבים משוכנעים: מליסה בת ה-24 היא לא רק אתלטית השנה, אלא גם ספורטאית השנה של 2025.
שיאי העולם המיתולוגיים והמפוקפקים של פלורנס גריפית'-ג'וינר מחזיקים מעמד כמעט 40 שנה. ג'פרסון-וודן היא טיל אנושי שמתקרב אליהם במהירות של חמישה צעדים לשנייה. בטוקיו היא קבעה שיא אליפות, 10.61 שניות – 12 מאיות משיא העולם ו-15 מאיות מדהימות לפני טינה קלייטון שהגיעה אחריה, פער עצום ביחס לגמרים של תחרויות גדולות. גם ה-21.68 ב-200 מתחיל לנגוס ב-21.34 הנצחי של פלו-ג'ו.
אולי אחד השיאים יישבר בקיץ 2028, על המסלול האולימפי בלוס-אנג'לס, אולי זה יקרה קודם ואולי אף אצנית לא תעשה את זה לעולם, מסיבות מובנות. אבל למליסה ג'פרסון-וודן יש את כל מה שצריך כדי לאיים ברצינות על תואר האתלטית הגדולה בהיסטוריה.
אומרים שספורטאי אמיתי נבחן גם במעשיו מחוץ למסלול או למגרש. לפני מספר שנים חלה אביה בסרטן, וסוג הדם שלה התאים לתרומת מח עצם. לאחר מכן הסבירה: "לא עשיתי את זה מכיוון שמדובר באבא שלי, אלא כדי להועיל לאדם אחר". זו מליסה ג'פרסון-וודן.
