אני לא עף מזה שהוא דפק את הגול הזה בגיל 40. אני אפילו לא מתפלא שהוא נראה כמו שהוא נראה בעשור החמישי לחייו. עם השרירים המתוחים והאפס אחוז שומן וכל הריבועים האלה בבטן. מה שמזכיר לי, מתי זה הפך להיות 8-Pack, לא אמרנו 6-Pack??
לא, אני עף על הגול הזה של כריסטיאנו רונאלדו מסיבה אחרת לגמרי: כי ברגע שהכדור נמרח על הרשת שמאחורי השוער, גם אחרון הציניקנים בעולם הכדורגל נשאר בלי מילים בפה או אותיות במקלדת.
כי האמת היא שקל להיות ציני בהקשר של פרק הכדורגל הזה בקריירה של רונאלדו. נכון, בגיל 40 וחצי אתה אמור להיות עמוק בתוך הפרישה גם אם אתה שוער, אבל הלוקיישן העכשווי שלו מאפשר לנו להשתמש בתבנית האהובה כל כך של "כן, אבל..".
אתם יודעים, "הוא מבקיע בלי הפסקה? כן, אבל זה בליגה הסעודית..". או "הוא עובר שחקנים כמו מים? כן, אבל חלקם הם רק סטטיסטים בהצגה של כוכבי העל שהובאו לשם".
זה כנראה בלתי נמנע כשאתה משחק כדורגל במדינה שבה אלמלא הכסף הענק הרמה עדיין הייתה מזכירה את הספורטיאדה באילת. רק שעם הגול הזה (במדי אל-נאסר מול אל-חאליג', אגב) כריסטיאנו מתמודד עם הציניות בצורה הכי טובה שאפשר. כי לשייט כמוהו בגובה של רחפן זה לא קשור למגן שעומד מתחתיך. ולייצר בעיטה לפינה מתוך מספרת בתזמון מושלם מייתר את הצורך לברר מי עמד בשער. אני עף על זה כי כריסטיאנו הלך על מהלך הכדורגל האחד שאחריו אי-אפשר לחפש נסיבות מקילות, ואין צורך לחלק אשמה. המהלך האחד שאחריו אין יותר "כן, אבל".
